כללי

פרנק לויד רייט, מי שנחשב לגדול הארכיטקטים האמריקאים של המאה העשרים ומי שבין היתר תכנן את הבית על המפל ואת מוזיאון גוגנהיים בניו יורק, היה חסיד גדול של גישת "הצורה נובעת מהפונקציה" - או form follows function במקור. לרוע המזל נראה שבמעבר מארכיטקטורה של בניינים לזו של תוכנות מחשב השתבש משהו כשתכננו את את ה Vista Media Center (להלן VMC) ולצערנו התהפכו היוצרות והפונקציונליות נדרשה מעתה להתאים את עצמה לצורה.

בפסקה בודדת זו ניתן לסכם את כל הבעייתיות של ה VMC ולהעביר את תחושת האכזבה מהמוצר, תחושה שמתעצמת ככל שמשווים אותו ל XP MCE 2005 שקדם לו. היות ואנחנו (בעצם רק אני) דווקא מאלו שנהנים לבעוט במי שכבר נמצא על הרצפה, בחרנו לשתף אתכם ברשמים שלנו כשאנו מנתחים לפרטי פרטים כל מה שיצא עקום וצולע ב VMC. נתחיל בקרבן המתבקש הראשון: הממשק.

מנשק - או "בהיעדר מטרה ברורה עלולה הדרך להפוך ליעד בפני עצמו".

את המימרה הזו דווקא אין לייחס לאף אחד מלבדי. אבל למרות מקורותיה הצנועים, היא מאפיינת היטב את מכלול ההתנהגות של מנשק ה VMC. אלו מבינכם שהזדמן להם להיות חלק מצוות פיתוח מכירים בוודאי את השלב בפרויקט שבו, בלי חשיבה כיצד הכל ישתלב בסוף ומה התועלת שתצמח למשתמש הקצה, מתחילים להעמיס פונקציות נוספות אחת על גבי השנייה והוא הופך להיות מו"פ לשם מו"פ. מי שמכיר את המצב ירגיש בבית ב VMC. לא מאמינים לי? אז בבקשה:

למטרה, כוון, אש!

ה VMC דורש מהמשתמש ללמוד לפחות שתי שיטות שונות לאינטראקציה עם מנשק המשתמש העמוס מידי. השיטה הראשונה מיושמת בניווט בתפריטים ובדומה ל PSP של סוני (שקדם ל VMC) היא מחלקת את המסך לציר אנכי ולציר אופקי. ניווט בתפריט הראשי מתבצע  בציר האנכי ובחירת תתי האפשרויות של כל תפריט מתבצע בציר האופקי. כל זאת מלווה באפקטים של "ניפוח והגדלת" הבחירה, אפקט האמור לתת משוב למשתמש ולהיות נעים לעין.

מה הבעיה? אז ככה: מה שעובד היטב בהתקן קטן עם שטח תצוגה מוגבל כמו ה PSP לא מתאים בהכרח למסך גדול ו/או לניווט עם שלט רחוק. לכאורה מנצלים כאן את רוחב המסך להצגת האפשרויות השונות, אבל בפועל זה יוצר עומס חזותי מעיק, שרק מתעצם בגלל האפקטים החזותיים. הניווט בתפריטים למעלה/למטה ואז שמאלה/ימינה מזכיר יותר תרגיל במציאת קואורדינטות במישור, או יישור למטרה עם תותח מתנייע. כל מה שחסר לנו להשלמת החוויה הצה"לית הוא ניפוק מצפן ומט"ל מהאפסנאות ודרישה שהמשתמש גם יוציא אזימוט למטרה ויקריא טווחים.

מישהו במיקרוסופט שכח שהמשתמש צריך לפעמים לחזור אחורה. בניגוד לגלישה האנכית היוצרת לולאה, הגלישה בציר האופקי תוקעת את המשתמש בקצוות. דווקא בניווט בספריות חשבו על זה והחילו תיקון לבעיה, אבל שם יש שורת בעיות נוספות במנשק.

אדוני לא אוהב את התפריט שלנו?

ודי בצדק. לעומת ההגשה הפשוטה של האפשרויות ב MCE 2005, התפריטים ב VMC מתוסבכים, לא אינטואיטיביים, מוגבלים ביכולתם וסובלים מפיצול אישיות.

הבעיה היא שורשית וקשה מאוד לתמצת אותה בפסקאות בודדות. כדי להדגים אותה נשתמש בהצגת האופן שבו טיפלו בתכני ווידאו, אבל צריך לקחת בחשבון שחוסר המחשבה כאן פרוס ושזור בכל המנשק ובכל התפריטים.

לכאורה אפשר היה להסתפק בתפריט הפעלה ראשי עם מספר מאוד מצומצם של אפשרויות: ווידאו, אודיו, תמונות, תכנים מכוונים, תוספים ואפשרויות בקרה. זה גם פחות או יותר מה שהיה ב MCE 2005. ב VMC לעומת זאת החליטו שווידאו זה מושג רחב מידי, כי הרי יש DVD, תוכניות מוקלטות, סרטים, טלוויזיה אינטרנטית  וגם סתם ווידאו. אז מה עשו? לכל אחד מהם יצרו גלריה (ספרייה) משלו וכדי להפתיע אותך  בכל פעם מחדש, העבירו את גלריית הווידאו לאותו תפריט שבו תמצא את גלריית התמונות, העלימו את גלריית ה DVD, דחפו ביחד את ערוצי הרדיו והטלוויזיה המכוונים תחת אותו תפריט עם התוספים, שאותם הפרידו מאפשרויות הבקרה. בשלב כלשהו מישהו כנראה הבין שאין בזה שום הגיון וייתכן ותחפשו את ערוצי הטלוויזיה המכוונים דווקא תחת תפריט הטלוויזיה - אז שיכפלו שם את הגלריה.

מצד שני זה ממש מצוין כי ככה אין סיכוי שתגיעו לתפריט כלשהו שבו לא תהייה גלרית ווידאו אחת לפחות. נכון, אפשר היה לאחד את כולן תחת תפריט אחד, אבל זה היה פוגם באסתטיקה הנדרשת...או משהו כזה.

הסחרחרה ההזויה

הניווט בגלריות דורש קצת אימון. בדומה לניווט בתפריטים, התנועה היא ברובה לרוחב המסך. השוני העיקרי הוא שכאן הניווט הוא בלולאה - מגיעים לסוף הגלריה ומשם חוזרים להתחלה. הצרה היא שהגלריה פרוסה לא רק לרוחב אלא גם לגובה - מה שמכתיב שהמיון והסדר יתנהל בעקלתון: מלמעלה למטה ואז הצידה וחוזר חלילה. שילוב התנועות לא עושה טוב לניווט ובגלילת הגלריה מצד לצד כדי לאתר סרט, או קובץ מדיה אחר, צריך תמיד לזכור שסדר ההצגה הוא בזיגזג.

מצד שני הלולאה מאפשרת לבצע כמה טריקים נחמדים. אם תשאירו את האצבע לחוצה על אחד מכפתורי התנועה לשמאל או לימין בשלט, הגלריה תתחיל להתגלגל ולהסתחרר ולתפוס תאוצה.

קיר הדמעות

שמעתי שמכנים  את האפקט של הצגת הגלריה כ Thumbnails Wall או Media Wall. אני אישית מעדיף לקרוא לזה Wailing Wall או בתרגום חופשי "קיר הדמעות" - מה שידוע גם במסורת היהודית בשם הכותל המערבי. לצערנו ושלא כמו במקור, הבלוקים כאן מאוד צפופים ואין אפשרות לדחוף ביניהם פתק כדי לבקש מריבונו של עולם לפטור אותנו מהאסון הזה.

הרעיון המקורי היה כנראה לאפשר ניצול מרבי של רוחב המסך כדי להציג כמה שיותר צלמיות. ברם, כמות הצלמיות המוצגת אינה בהכרח גדולה יותר מזו המתאפשרת ב MCE 2005 ושם גם נחסך מאיתנו הניווט הביזרי (ראה פרק הסחרחרה) ואנחנו גם לא חייבים להעמיד את הצלמית בפוקוס כדי לקרוא את שם הקובץ או הספרייה. בקיר הדמעות הצליחה מיקרוסופט לשלב חוסר תפקודיות בסיסית עם עומס חזותי מרשים. אני בטוח שראש הפרויקט קיבל על זה בונוס כי זה באמת דורש חשיבה יוצרת ברמה לא רגילה.

בעיה נוספת עם קיר הדמעות הוא שחוסר התמיכה בווידאו שאינו ארוז ב WMV או AVI גורם לכך שסרטים הארוזים ב MP4 או MKV למשל, לא יוצגו עם צלמית שהיא תמונה מתוך הסרט אלא עם צלמית גנרית אנונימית או תמונה שחורה. אולי זו גם הסיבה שקיר הדמעות בגלריית הווידאו הוא היחיד שבו הצמידו את שם הקובץ לצלמית.

במידה ואתם רוצים לשנות את הצלמית המוצגת בקיר הדמעות תאלצו לבצע מספר ניסויים כדי לגלות מה הגודל האופטימלי לתמונה שאפשר לקשר (ההסבר לכך לכשעצמו דורש מאמר נפרד). לדעתי קיר הדמעות שומר את הצלמיות לווידאו בגודל של  130x230 אבל יכול להיות שאני טועה היות וזה לא מתועד בשום מקום - בניגוד ל MCE 2005 שם כולם ידעו שגודל הצלמיות הוא תמיד 200x200.

הפעולות האפשריות בכל גלריה מוצגות בחלקן בשורה מלמעלה ואם אתם לא מוצאים את מה שחיפשתם אז לחיצה על כפתור ה info, או מקש ימני בעכבר, יקפיץ  חלון שבו מוצגות אפשרויות נוספות. החלון כולל סט כללי ולא ייעודי של פקודות ואפשרויות, כך שמראש עדיף לבצע פעולות מתוחכמות יותר מחוץ ל VMC - מה שמביא אותנו לעניין חוסר אפשרויות ההתאמה של ה VMC.

זה מה יש!

הפרדוקס הגדול של ה VMC הוא שלטענת מיקרוסופט הארכיטקטורה החדשה של הממשק אמורה להקל על מפתחים חיצוניים ליצור כלים ותוספים שישנו את המראה או התפקודיות של המערכת. מצד שני מיקרוסופט הערימה קשיים ומנעה כל אפשרות של סידור התפריטים מחדש לחלוקה הגיונית יותר ומלבד ה MCE Customizer, המאפשר העלמת כמה אפשרויות, אין שום כלי שבאמצעותו ניתן להתאים את ה VMC להעדפותיכם האישיות.

לסיכום פרק ממשק המשתמש: הוא פשוט נראה ומתנהג כמו עבודה פרויקטלית של סטודנטים מחוננים שמשתוללים כשהמדריך לקח הפסקת סיגריה. חסרה כאן יד מכוונת ומרסנת וזה מורגש גם באופן שהמערכת מתפקדת.