מיתוסים נפוצים ברמקולים ביתיים – חלק ב'

זה יותר טוב מזה, השיטה הזו נחותה מזו, אסור לעשות ככה וככה, זה הכי טוב שיש, ועוד ועוד. עולם האודיו ...


הקדמה

קוראים קבועים באתר סביר להניח זוכרים את המאמר "מיתוסים נפוצים ברמקולים ביתיים" שפורסם ב 2013. המאמר נגע בעשרה תחומים ברמקולים אשר נחשבים לנושאים "רגישים", ואכן, שרשור התגובות למאמר הגיע ללא פחות מ 47 עמודים חמים כמחבת על הכיריים. תגובות מעניינות על המאמר אפילו הגיעו אל אתר ישראלי אחר שם גם פתחו שרשור שלם בנושא.

מיתוסים נפוצים ברמקולים ביתיים – חלק ב'

האמת היא שממש לא ציפיתי שהמאמר יעורר כזה עניין, אבל אחרי יותר משנה של שקט אפשר לומר שהגיע הזמן לחלק 2.

הפעם אנחנו נתייחס לעשרה מיתוסים מעט פחות נפוצים:

רמקול עם דרייבר Fullrange אחד עדיף על רמקול Multiway – לא נכון

אם מסתכלים על הנושא באופן כללי אז יש בהחלט היגיון ברמקול Fullrange. מקבלים מקור סאונד אחד ואין שימוש בקרוסאובר בעל תדרי חיתוך בתחום תדרים רגיש, אבל כמו בכל דבר, המציאות קצת שונה. קודם כל, כמעט כל הרמקולים בשוק הם Multiway בצורה כזו או אחרת. למה? הרי רמקול Fullrange אמור להיות יותר טוב לא?

מיתוסים נפוצים ברמקולים ביתיים – חלק ב'

דרייבר (וופר במקרה הזה) ה Fullrange, הלב של רמקולים בסגנון, חייב להציג פשרות כאלו ואחרות על מנת למתוח את טווח העבודה שלו. זה יכול להיות Frequency Response לא מאוזן עד כאוטי לגמרי, בסים לא עמוקים או חזקים מספיק, פיזור סאונד צר מדי ואף עיוותים גבוהים. אני פחות מתכוון למערכות עם וופר קטן של 2-3 אינץ' שעובד בשיתוף עם וופר או סאבוופר, אלא בעיקר לרמקולים שעושים שימוש בדרייבר אחד להפקת כל ספקטרום התדרים.

לא משנה איזה Whizzer cone (ממברנה קטנה בתוך ממברנה) יש בדרייבר, פיזור הסאונד עדיין יהיה צר. לא משנה כמה גדולה תהיה תיבת ה Horn/שופר (וכמה מהן ענקיות), הרמקול עדיין לא יפיק בסים בצורה עמוקה ונקייה שתצדיק את הגודל הזה, למרות שאני חייב להודות שחלק מתיבות ה Horn האלה נראות לפעמים כמו יצירות אומנות.

פיצול טווח התדרים של הרמקול למספר דרייברים מאפשר, בדר"כ אך לא תמיד, לעשות שימוש בדרייברים אשר "מתמחים" בתחום תדרים קטן ויעודי להם, זאת במקום להשתמש בדרייבר Fullrange אחד שלא מצטיין בשום דבר.

מיתוסים נפוצים ברמקולים ביתיים – חלק ב'כמה אמרת שזה עולה?

נכון, זה נחמד שרמקול כביכול לא צריך קרוסאובר (למרות שגם רמקול Fullrange צריך לעשות שימוש ב- Baffle Step Compensation שזה חלק מקרוסאובר), אבל מחיר הפשרה פשוט גבוה מדי, וגבוה במיוחד כאשר מדובר על שימוש בדרייברים אקזוטיים כגון הדגם הבכיר של Voxativ שנמכר באירופה באיזור ה 130,000 ש"ח, כן, עבור זוג וופרים. אתם בטח כבר מנחשים איזה רמקולים שלמים אפשר לרכוש במחיר של זוג הדרייברים האלו…

נושאים טכניים בצד, אם האזנתם לרמקול Fullrange ואהבתם את התוצאה, אל תתנו לאף אחד לומר לכם אחרת.

שופרים נשמעים בהירים/חלולים/צרחניים וכדומה – לא נכון

Horns כלומר שופרים, אינם מחזה נפוץ בעולם האודיו הביתי. יש שיגידו שהסיבה היא נחיתות טכנית ו/או סאונד גרוע, אבל בפועל זה נובע בעיקר בגלל המוניטין הגרוע שהם קיבלו בעקבות מקרים של ישום לא נכון. כמו בעולם הבישול, גם אם תקחו מרכיבים טובים אתם עדיין עלולים לפשל בהכנת המנה וזו לרוב היתה הבעיה עם שופרים, במיוחד כאשר אצל הרבה אנשים המונח שופר, לצערינו, מזכיר את הדבר הזה:

מיתוסים נפוצים ברמקולים ביתיים – חלק ב'

כיום שופרים, וגם מולכי גל (Waveguide) שהם סוג של שופר, הם רכיב אשר לרוב מתוכנן ברמה הנדסית גבוהה על מנת למקסם את הפוטנציאל שבהם. שימוש נכון בשופר מאפשר לקבל רמקול יותר רגיש, עם פיזור סאונד יותר מוקפד ועיוותים יותר נמוכים, לכן אין זו הפתעה שהאלמנטים האלו נפוצים מאד בתחום ה Pro Audio איפה שיש צורך ביתרונות האלו ואין סטיגמות בנושא. רוב הרמקולים אשר עושים שימוש בשופרים משתמשים בהם רק בשביל הטוויטר פשוט בגלל שגודלו של השופר תלוי בתדרים שרוצים שהוא יפיק, וככל שיורדים בתדר, השופר צריך להיות יותר גדול.

מיתוסים נפוצים ברמקולים ביתיים – חלק ב'

אם רמקול מסויים אשר עושה שימוש בשופר נשמע לכם בהיר או "צרחני" מדי, זה לא בגלל נחיתות טכנית של שופרים, אלא פשוט כי ככה היצרן בחר לתכנן את הרמקול, לטוב ולרע. זה יכול להיות שופר בעל מבנה שאינו קשיח מספיק ולכן הוא מוסיף "צבע" לסאונד, זה יכול להיות שופר שעובד מחוץ לתחום העבודה האופטימלי שלו, זה יכול להיות מספר שופרים שתחום העבודה שלהם חופף יותר מדי, זה יכול להיות דרייבר שאינו מתאים לשופר שבשימוש, זה יכול להיות Frequency Response לא מאוזן וכו'.

מיתוסים נפוצים ברמקולים ביתיים – חלק ב'
מוליך הגל הכי מתקדם בשוק נכון להיום

אם השף יודע מה הוא עושה, אין שום סיבה שהמנה לא תהיה מנצחת, ועובדה, אני לא ראיתי מישהו שביקר בתערוכת מינכן 2014 ותיאר את ה Magico Ultimate (דוגמא קיצונית, אני יודע) במונחים שליליים שבדר"כ שמורים לשופרים. רגע אחד, אז כל השופרים נשמעים פנטסטי? ברור שלא, בדיוק באותה המידה שלא כל רמקול ישמע לכם פנטסטי. תאזינו ותחליטו, רק אל תתנו לדעות קדומות להשפיע על התהליך.

רמקול Open Baffle יותר טוב מרמקול עם תיבה סטנדרטית – תלוי

רמקול OB הוא כל רמקול שבו הדרייברים אינם יושבים בתיבה סטנדרטית (סגורה, Ported, שופר, וכדומה). ברוב המקרים יהיה מדובר על בלוק אחד שטוח שעליו יושבים הדרייברים שכעת משמיעים סאונד קדימה ואחורה. הטרנד הנישתי של רמקולים OB מגיע מתוך ההנחה, הדי נכונה, שתיבה היא תמיד פשרה כלשהי.

הממברנה בוופרים יורה סאונד קדימה ואחורה, כאשר בדר"כ הסאונד שיוצא קדימה מגיע אלינו והסאונד שיוצא ממאחור "נספג" בתיבה, כאשר חלק מהתיבות עושות בזה שימוש לתגבור הבס. רוב הטוויטרים כוללים תיבה סגורה משלהם ככה שהסאונד שיוצא מהחלק האחורי של הממברנה אינו נשמע אפילו בתיבת OB, ולכן חלק מהיצרנים מתקינים טוויטר נוסף מאחורי תיבת ה OB.

מיתוסים נפוצים ברמקולים ביתיים – חלק ב'

מבחינה עקרונית, תיבה ברמקולים זו רק צרה אחת גדולה. הדרייבר אינו באמת עובד "בחופשיות" והסאונד הכללי מאד מושפע מתכנון ואיכות התיבה שעלולה במקרים הגרועים לעבוד כמו משטח מהדהד בפני עצמו ואף לגרום לבסים מוגזמים ו/או מרוחים. אם ככה אז למה כמעט כל הרמקולים בשוק כן מגיעים עם תיבה? ישנן כמה סיבות, אבל מספיק סיבה אחת עיקרית – בס.

בגלל שהסאונד שיוצא מאחורי דרייבר הוופר הוא בפאזה הפוכה לזה שיוצא מלפנים, כל דרייבר שאינו עובד בתיבה יבטל את הסאונד של עצמו ככל שיורדים בתדר, ואלו שהכי מושפעים הם כמובן הבסים. הפיתרון הוא כאמור התיבה, זו דואגת לבודד את הגל האחורי של הדרייבר על מנת שנקבל בסים כראוי, כאשר ישנם המון סוגים של תיבות שמנסות על הדרך לעשות שימוש באותו גל אחורי, אבל רובן הן או תיבות סגורות לגמרי או תיבות Ported (התיבות עם צינור ה Port). יצרנים מודעים לחסרונות של התיבה ברמקול ולכן ישנם אלו , בעיקר עם רמקולים יקרים, אשר משקיעים לא מעט על מנת שהתיבה תשפיע כמה שפחות על התוצאה שמקבלים.

מיתוסים נפוצים ברמקולים ביתיים – חלק ב'

על מנת לקבל מרמקול OB בעל דרייבר בס X את הבסים שמקבלים מאותו הדרייבר בתיבה סגורה או Ported, אנחנו נצטרך כמה וכמה יחידות מאותו דרייבר בס X , תלוי במימדי ותצורת ה Baffle, כמה נמוך אנחנו רוצים שהרמקול ירד ובאיזו עוצמה. אם תשימו לב, הרבה רמקולים מסוג OB עושים שימוש בדרייברים גדולים לבס (15-21 אינץ') ואם אפשר אז כמה שיותר. לא רק שהפיתרון אינו כלכלי במיוחד, אנחנו בסופו של דבר עלולים לקבל רמקול גדול למדי, במיוחד במקרים שבהם הרמקול עושה שימוש בתיבת OB כגון H-Frame או U-Frame שגודלן כרמקולים סטנדרטיים גדולים. עם כל זה מגיעים די בקלות לתוצאה שלא תמצא חן בעיני רבים עקב הגודל הפיזי של הרמקול "והקרביים" שאינם מוסתרים כמו ברמקול בעל תיבה סטנדרטית. התוצאה? מדובר בנישה נדירה יחסית בשוק האודיו.

מאזינים שאין להם בעיה עם החסרונות של השיטה יכולים, לפחות בתאוריה, לקבל רמקול עם יתרונות מעניינים למדי. רמקול OB שתוכנן כראוי אף פעם לא יפיק סאונד "קופסאתי", יהיה מסוגל לספק בס מעט יותר מאוזן בחדר האזנה רגיל בהשוואה לתיבות סטנדרטיות, כאשר בנוסף הוא יורה סאונד גם לאחור ככה שהסאונד פוגע בקיר האחורי וחוזר אל המאזין באיחור מסויים, וזה בתמורה מספק אפקט במה שונה מרמקולים סטנדרטיים.

ישנם אף יצרנים שהולכים בשיטה משולבת בה הוופרים שמשמשים לבס נמצאים בתיבה סטנדרטית כלשהי בעוד שדרייבר המידריינג' עובד כ OB. דוגמאות מוכרות הן הרמקולים האלקטרוסטטים של Martin Logan, הרמקולים של Nola ואחרים. בנוסף, רמקולים מסוג OB נפוצים יחסית בעולם ה DIY עקב פשטות הבנייה שלהם.

תיבה עם מבנה פחות קשיח וחזק עדיפה כי אז הרמקול יותר דומה לכלי נגינה – לא נכון

דבר ראשון שחשוב להבהיר – רמקול אינו כלי נגינה, אלא כלי להפקת תוכן. אותו התוכן מגיע מאולפן הקלטות שבו עושים מיקס עם… ניחשתם נכון, רמקולים. בזמן שכלי נגינה מתמקד ביכולת ספציפית, רמקולים צריכים לעשות הכל. אף אחד לא מצפה מפסנתר להפיק תזמורת או מכינור להפיק סקסופון, בעוד שזה בדיוק מה שרמקולים אמורים לעשות.

מיתוסים נפוצים ברמקולים ביתיים – חלק ב'
רמקול עם תיבה שתוכננה לא להוסיף צבע או אופי לסאונד

באופן כללי, אם המאזין רוצה להפיק את התוכן בצורה "הנאמנה" ביותר הוא זקוק לרמקולים אשר אינם מוסיפים שום דבר משלהם לאותו התוכן. זו אולי לא תהיה בהכרח הצורה שהכי תמצא חן בעיני המאזין מבחינה סונית, אבל זה כבר סיפור אחר.

כמו שנרשם במיתוס הקודם, התיבה ברמקול היא צרה אחת גדולה. אנחנו לא רוצים רמקול שהתיבה שלו "מזמרת" יחד עם הדרייברים בדיוק באותה המידה שזה לא מה שיוצר התוכן רוצה מהרמקולים באולפן ההקלטות.

מיתוסים נפוצים ברמקולים ביתיים – חלק ב'
רמקול עם תיבה שתוכננה לקחת תפקיד מרכזי בתוצאה הסופית

העבודות בשטח מראות שכמעט כל יצרני הרמקולים מסכימים וחלקם אף משקיעים בתיבות אשר בנויות ברמה גבוהה ביותר, כל זאת על מנת שהתיבה לא תוסיף "צבע". מצד שני, בדומה לרשום בסעיף הראשון במאמר, עולם האודיו הוא עולם של טעם אישי, ואם האזנתם לרמקול עם תיבה שמתוכננת להוסיף קצת אופי לסאונד ואהבתם את התוצאה, אל תתנו לאף אחד לומר לכם אחרת.

קרוסאובר עם Slope נמוך עדיף על קרוסאובר עם Slope גבוה – לא נכון

בדומה לתיבה ברמקול, גם הקרוסאובר הוא סוג של פשרה שחייבים להכליל אותה. רמקול זקוק לפילטר אשר מבצע הפרדה של תחומי התדרים בין הדרייברים, וזה מה שעושה האוסף הזה של קבלים/סלילים/נגדים שנמצאים בתוך התיבה של הרמקול.

כשרשום במפרט הטכני של רמקול X שתדר החיתוך בקרוסאובר הוא 2500Hz, אין הכוונה שהטוויטר אינו מפיק שום דבר מתחת לתדר הזה ושהוופר אינו מפיק שום דבר מעליו, אלא שזו נקודת החיתוך שממנה העוצמה של הדרייברים יורדת בהדרגתיות. באיזו הדרגתיות? זה נקרא שיפוע החיתוך או Slope.

מיתוסים נפוצים ברמקולים ביתיים – חלק ב'
דוגמאות לשיפועים שונים בחיתוך של טוויטר

ה- Slope הכי בסיסי שיש הוא 6dB לאוקטבה, כלומר הנחתה של 6 דציבלים בכל הכפלה או חלוקה של תדר. בפועל זה שונה שכן דרייברים אינם מפיקים סאונד ישר כסרגל וכבר יש להם שיפוע חיתוך עצמי שאמנם מתרחש בדר"כ מעבר לנקודת החיתוך בקרוסאובר, אבל עדיין בעל השפעה. מעבר ל 6dB ישנן קפיצות ב 6dB כלומר 24dB, 18dB, 12dB ואף הרבה מעבר לזה בקרוסאובר אקטיבי דיגיטלי.

בקרוסאובר פאסיבי סטנדרטי, כל הכפלה של ה Slope מוסיפה רכיב נוסף למערכת, כלומר חיתוך של טוויטר ב 6dB יהיה קבל אחד בטור, 12dB יהיה קבל בטור וסליל במקביל וכן הלאה. מעבר ל Slope עצמו יש גם טופולוגיות אחרות לתכנון הקרוסאובר וסגנונות שונים לצורת השיפוע עצמו באיזור החיתוך כגון Butterworth, Linkwitz Riley ועוד.

מיתוסים נפוצים ברמקולים ביתיים – חלק ב'
הם יכולים להיות פשוטים

הקרוסאובר הוא רכיב בעל חשיבות קריטית ברמקולים ונחשב לאחד משלושת "הגדולים", השניים הנוספים הם הדרייברים והתיבה. יצרני רמקולים אוהבים להשתמש בקרוסאובר כחלק מהשיווק של הרמקולים, ויצרן שכלל ברמקול שלו קרוסאובר מורכב או עם חלקים יקרים סביר להניח ידאג שלקוחות פוטנציאלים ידעו את זה.

ישנם יצרנים שלפעמים מעדיפים דווקא לתכנן קרוסאובר בסיסי עם Slope של 6dB לאוקטבה, או אפילו בלי קרוסאובר לוופר מתוך ההנחה שהפשטות הזו היא אחד המרכיבים לסאונד מצויין. לטענתם קרוסאובר יותר פשוט פחות משפיע לרעה על הסאונד, אינו גורם לבעיות של פאזה ומספר הרכיבים המועט שבו מאפשר שימוש ברכיבים יותר יוקרתיים ואיכותיים בהשוואה לקרוסאובר מורכב באותה העלות. למרבה הצחוק, על אף שמדובר בקרוסאובר יותר פשוט, עכשיו ישנו צורך הרבה יותר גבוה להקפיד על איזה דרייברים בוחרים על מנת שאלו יוכלו לחפות על המגבלות של אותו קרוסאובר.

מיתוסים נפוצים ברמקולים ביתיים – חלק ב'
והם יכולים להיות מורכבים

מה הבעיה אם ככה? לקרוסאובר פשוט בעל Slope נמוך יש בסופו של דבר רק יתרון אחד – עלות. פחות רכיבים = יותר זול, ועובדה, רמקולים זולים כמעט תמיד כוללים קרוסאובר פשוט. לעומת זאת, קרוסאובר עם Slope גבוה מאפשר לכל דרייבר להתמקד יותר במה שהוא אמור לעשות ולפלוש פחות לתחום העבודה של הדרייברים האחרים ברמקול. בנוסף, הוא עוזר להפחית את ההשפעה של רזוננסים בוופרים, מאפשר לטוויטר או מידריינג' לנגן חזק ונקי יותר או לחילופין מאפשר לקבוע לטוויטר נקודת חיתוך נמוכה יותר שבקרוסאובר בסיסי תעמיס עליו יותר מדי. בסופו של דבר יש סיבה שככל שעולים ברמת המחיר הרמקולים כמעט תמיד כוללים קרוסאובר יותר מורכב.

קחו בחשבון שכאן התמקדנו ב Slope של תדרי החיתוך, אבל הקרוסאובר אחראי על עוד דברים נוספים ברמקול מעבר לחיתוך בין הדרייברים, כגון הנחתה של עוצמת הדרייברים הרגישים ברמקול על מנת להתאימם לשאר הדרייברים, מעגל Baffle Step Compensation, פילטרים להנחתה של בליטות לא רצויות ב Frequency Response, ישור העכבה של הרמקול, ועוד.

כרגיל, אני לא מנסה להוציא לאנשים את החשק מרמקולים שכוללים קרוסאובר עם Slope נמוך. אם האזנתם ואהבתם אז לכו על זה.

המשך

קרוסאובר פאסיבי יותר טוב מקרוסאובר אקטיבי – לא נכון

רמקולים ביתיים מגיעים כמעט באופן אקסקלוסיבי עם קרוסאובר פאסיבי, כלומר לוח עם קבלים/סלילים/נגדים שעובד בין ההגברה לדרייברים שברמקול. הקרוסאובר האקטיבי עושה בעצם את אותו הדבר רק שהוא עובד בין הקדם מגבר להגברה וזקוק למקור מתח משלו, לכן הוא נקרא אקטיבי.

קרוסאובר אקטיבי קבוע, כלומר כזה שלא ניתן לשנות את הערכים שלו בדומה לקרוסאובר פאסיבי, כולל מספר יתרונות מעניינים. דבר ראשון הרמקול יהיה מעט יותר רגיש מרמקול עם קרוסאובר פאסיבי, גם בגלל שקרוסאובר אקטיבי מאפשר לבצע את מעגל ה Baffle Step Compensation ללא הנחתה בוופר, וגם בגלל שכבר אין צורך בהנחתה פאסיבית של הדרייברים הרגישים יותר ברמקול רק בכדי שהם יהיו באותו איזור רגישות של שאר הדרייברים.

מיתוסים נפוצים ברמקולים ביתיים – חלק ב'
קרוסאובר אקטיבי אנלוגי

לדוגמא, אם יש לכם רמקול עם טוויטר בעל רגישות של 100dB שעובד יחד עם וופר בעל רגישות של 90dB, אין יותר צורך "להוריד" את הרגישות של הטוויטר בקרוסאובר רק כדי שהוא יתאים לוופר, שלא נדבר על זה שאין יותר רכיבים פאסיבים בתוך הרמקול שצריכים לעמוד בהפסקים גבוהים אחרת הם עלולים להוסיף עיוותים ואף לשנות את המאפיינים שלהם עקב התחממות רבה מדי.

בקרוסאובר אקטיבי יותר פשוט להרכיב מערכת עם Slope גבוה בעלות יחסית נמוכה תוך כדי בחירת רכיבים בעלי סטיה הרבה יותר קטנה. מי שאוהב להתעסק עם הרכבת רמקולים יכול אפילו לרכוש קרוסאובר אקטיבי מבוסס DSP אשר בעזרת ממשק גרפי מאפשר למשתמש לעשות כל מה שבא לו החל מקביעת תדרי חיתוך, דרך קביעת שיפוע Slope סטנדרטי עד שיפוע Slope גבוה מאד שלא ניתן למצוא בקרוסאובר פאסיבי, בחירת הסגנון של שיפוע ה Slope בנקודת החיתוך, שינוי עוצמת כל דרייבר, כיווני EQ מגוונים ועד בחירת Delay לכל דרייבר, כאשר כל זה בדיוק מופתי וללא הסטיה שקיימת עם הרכיבים שבקרוסאובר פאסיבי.

מיתוסים נפוצים ברמקולים ביתיים – חלק ב'
קרוסאובר אקטיבי מבוסס DSP בסיסי

בעולם האודיו הביתי, ובמיוחד בתחום ההיי אנד, לא אוהבים את הקרוסאובר האקטיבי. בדר"כ זה נובע משתי סיבות: אחת זו העובדה שכל דרייבר ברמקול זקוק להגברה משלו, כלומר רמקול 2way זקוק לשני ערוצי הגברה בכל רמקול, 4way לארבעה ערוצים וכן הלאה, בעוד שרמקול פאסיבי יכול להיות כל סוג של Multiway אבל עדיין לעשות שימוש בערוץ הגברה אחד.

אם באים ללקוחות ואומרים להם שהם צריכים לרכוש עוד זוג מגברים או יותר על מנת להשתמש ברמקול, זה לא בדיוק יעודד רכישה. חובבי קולנוע ביתי בטח לא ישתגעו על הצורך ב 21 ערוצי הגברה בשביל להגביר מערכת עם שבעה רמקולים 3way…

חובבי אודיו רבים אוהבים את המגבר שלהם, והצורך להתעסק עם הגברה נוספת, שלא נדבר על ההשקעה הכספית, די הפכו את הקרוסאובר האקטיבי למשהו נדיר ביותר מלבד ברמקולים אקטיבים שכוללים הגברה פנימית.

מיתוסים נפוצים ברמקולים ביתיים – חלק ב'
קרוסאובר אקטיבי מבוסס DSP מתקדם

סיבה שניה מדוע חובבי אודיו לא משוגעים על קרוסאובר אקטיבי היא בגלל הדגמים מבוססי DSP. מדובר בדור יותר חדש של קרוסאוברים אשר לוקחים את הסיגנל שמגיע מהמקור וממירים אותו לדיגיטלי למטרת העיבוד, ואז ממירים אותו בחזרה לאנלוגי אל ההגברה, או לחילופין לוקחים סיגנל דיגיטלי וממירים אותו לאנלוגי. חובבי אודיו אוהבים לבחור את הרכיבים שלהם ולא מתלהבים מהרעיון של קרוסאובר שמכריח אותם להשתמש בממיר ה DAC המובנה שלו במידה והסיגנל הוא דיגיטלי, או גרוע מזה, לקחת את הסיגנל שמוציא ממיר ה DAC האהוב שלהם ולהמיר אותו בחזרה לדיגיטלי בתוך הקרוסאובר…

מה שכן, מי שאוהב את המסע של התעסקות עם רכיבים דווקא יכול להרוויח מהסיפור הזה. כעת אפשר להתאים הגברה אחת לטוויטר והגברה אחרת לוופרים. מי שמשתמש בקרוסאובר מבוסס DSP יכול להשתמש רק בכניסות/יציאות הדיגיטליות שלו וזה מאפשר בחירה של DAC אחד לטוויטר ו DAC אחר לוופרים. תחשבו על האפשרויות!

כל הרשום למעלה מסביר בסופו של דבר מדוע קרוסאובר אקטיבי הוא מחזה נפוץ רק בתחום האולפני, שם עושים שימוש ברמקולים אקטיבים, או בתחום ה PA שם מסתכלים על היתרונות של הקרוסאובר האקטיבי כדבר ברור מאליו.

רמקול עם Port אחורי צריך "מרווח נשימה" מהקיר האחורי – לא נכון

לא פעם אני קורא המלצות לא למקם רמקול עם Port אחורי קרוב מדי לקיר מאחוריו, שכן ישנה נטייה לחשוב שהדבר מפריע ל Port "לנשום". בפועל, ההמלצה היא בדר"כ לא למקם שום רמקול קרוב מדי לקיר, וזאת בלי קשר למיקום ה Port.

ה Port שנמצא ברוב הרמקולים מוציא אך ורק תחום תדרים מצומצם שנמצא באיזור תדר הכיוון שלו, כאשר תמיד מדובר על תדרים נמוכים כלומר בסים. בסים אינם כיווניים ומקיפים את הרמקול ב 360 מעלות, לכן מיקום של Port מאחורי הרמקול אינו כמו מיקום של נניח וופר מידריינג' או טוויטר מאחורי הרמקול. ישנם רמקולים עם Port גם מלפנים וגם מאחור, מתחת לתיבה ואף מעליה. כל עוד ל Port יש כמה סנטימטרים בכדי לתת לאויר לזוז אין שום בעיה עם מיקום קרוב לקיר, בדיוק באותה המידה שרמקולים או סאבוופרים עם Port תחתון מסתדרים יפה עם מרחק מאד קטן מהרצפה.

מיתוסים נפוצים ברמקולים ביתיים – חלק ב'
צינור ה Port

אז למה בכל זאת לא מומלץ למקם את הרמקול קרוב לקיר האחורי? כמעט כל רמקול כולל בקרוסאובר שלו תוספת שנקראת Baffle Step Compensation, זו מיועדת לפצות על הירידה בעוצמת הבס כאשר דרייבר הוופר ממוקם בתיבה סטנדרטית ולא ב Infinite Baffle (לוח גדול ושטוח שמשמש למדידת הדרייברים). רמקולים מסוג In Wall אינם כוללים את התוספת הזו מכיון שהקיר עצמו מתפקד כמו Ininite Baffle, ואם כל רמקול בשוק היה מיועד למיקום בתוך הקיר אז באמת שלא היה צורך ב BSC.

מתכנן הרמקול קובע כמה פיצוי לתת ב BSC כאשר יותר מדי פיצוי אומר שהרמקול יצטרך להיות יחסית רחוק מהקיר על מנת לא להישמע מוגזם מדי בבס, ומעט מדי פיצוי יגרום לרמקול להישמע דל בבס. קחו בחשבון שהרבה רמקולים מתוכננים דווקא עם בסים מודגשים כי ככה היצרן החליט, אבל שוב, זה לא קשור למיקום ה Port ו/או הקרבה שלו לקיר.

יצרני רמקולים לפעמים נותנים המלצות למיקום הרמקולים שלהם מהקיר האחורי וחלקם אף מספקים מתג מאחורי הרמקול שמבטל את ה BSC על מנת לאפשר מיקום בתוך נישה, אבל מכיון שלכל מאזין יש חלל האזנה שונה, מיקום ישיבה שונה והעדפה אישית שונה, רק ניסוי וטעייה יאפשר לכם להגיע לתוצאה הרצוייה, אז בפעם הבאה שאתם מחפשים רמקולים אל תתנו ל Port אחורי להשפיע על הבחירה שלכם.

טוויטר מתכת נשמע "מתכתי" וטוויטר משי נשמע "קטיפתי" – לא נכון

לכל דרייבר ברמקולים יש ממברנה שעשוייה מחומר כלשהו. זה יכול להיות תרכובת מנייר, פלסטיק, סיבי קוולר, סיבי פחמן, אלומיניום, מגנזיום, טיטניום, בריליום, Ceramic ועוד.

פה ושם אני נתקל בטענות שמי שמחפש סאונד יותר "קטיפתי" יעדיף ללכת על רמקול עם טוויטר בעל ממברנה ממשי מאשר טוויטר עם ממברנה ממתכת כלשהי שעלול להישמע "מתכתי" ומחוספס, אך בפועל זה כל טוויטר והשגעונות שלו. ישנם טוויטרים עם ממברנה ממשי אשר נשמעים מחוספסים וישנם טוויטרים עם ממברנה ממתכת שנשמעים חלקים כ… משי. הטוויטר הוא רק חלק אחד בתוך מכלול של גורמים אשר משפיעים על הסאונד הסופי ורמקול יכול להישמע מחוספס אפילו אם הוא עושה שימוש בטוויטר מעולה.

מיתוסים נפוצים ברמקולים ביתיים – חלק ב'
ממברנת משי מצד ימין לעומת ממברנת מתכת מצד שמאל

אחת הסיבות שלטוויטרים בעלי ממברנה ממתכת יצא מוניטין פחות מוצלח מאחרים היא הנטייה שלהם להפיק רזוננס חזק בתחום העבודה שלהם, מה שמכונה Cone Breakup. בהנחה ומדובר בטוויטר מוצלח, הרזוננס הזה יתקיים מעט מתחת ל 20kHz במקרה הפחות טוב או מעבר לתחום השמיע שלנו במקרה הטוב. בכל מקרה, הנושא אינו יפריע למאזין.

רמקול שיורד ל 30Hz הוא כמו סאבוופר שיורד ל 30Hz – לא נכון

רמקולים רצפתיים שתוכננו לכך יהיו מסוגלים לרדת ל 30Hz בבס (סתם תדר נמוך שבחרתי), אבל מי שחושב שזה אומר שאין צורך בסאבוופר או שהבס יהיה אותו הדבר כמו סאבוופר, כדאי להיזהר. ניתן בהחלט לתכנן רמקול רצפתי או אפילו מדפי שירד נמוך מאד בבס, אבל כמו בכל דבר, ישנן פשרות בדרך.

לדוגמא, רמקול רצפתי 2way שעושה שימוש בדרייבר וופר בקוטר 6 אינץ' ותוכנן לרדת נניח ל 30Hz אמנם יהיה מסוגל לעשות זאת בעוצמות נמוכות, אבל ברגע שהווליום עולה הדרייבר הקטן יתחיל להתסבך, שכן הפקה של תדרים מאד נמוכים דורשת יכולת "להזיז" הרבה אויר על מנת להפיק בס נקי וחזק. אם אקח כדוגמא אחרת את ה B&W ASW608 שהופיע במבחן הסאבוופרים, הדגם הזה אמנם מסוגל לרדת כמעט ל 20Hz, אבל עם תיבה סגורה קטנטנה ודרייבר 8 אינץ' ממוצע לא הופתעתי לגלות שהסאבוופר קרס ברגע שדרשתי ממנו להפיק תוכן עמוס בבס נמוך בעוצמה ממוצעת ומעלה. אותו הסיפור תקף לרמקולים, ואם יש לכם רמקול שיורד מאד נמוך אל תחשבו שזה אוטומטית אומר שהרמקול יכול להפיק ביצועים כשל סאבוופר.

מיתוסים נפוצים ברמקולים ביתיים – חלק ב'
אל תצפו מצד ימין לעשות את מה שצד שמאל יכול לעשות

בצד השני של הסקאלה, ישנם רמקולים שיורדים נמוך בבס ועושים עבודה מאד טובה בזה, לדוגמא ה Polk Audio LsiM707. הרמקול מסוגל לרדת מעט מתחת ל 30Hz ותודות לזוג וופרים בשרניים בכל תיבה, הרמקול עשה עבודה מצויינת בבסים. העניין הוא שמשלמים עבור הביצועים האלו, כי לא רק שלא מדובר ברמקול זול אלא גם ברמקול גדול למדי. בסופו של דבר אפילו המקרה הזה אינו מהווה תחליף לסאבוופר, פשוט כעת ישנו צורך להשקיע בסאבוופר ברמה גבוהה יותר…

Frequency Response משנה רק ב On Axis ולא ב Off Axis – לא נכון

Frequency Response (הסבר כאן) הוא נתון המדידה מספר אחת בכל הקשור ליכולת לנסות "לראות" איזה איזון טונאלי יש לרמקול. בדר"כ אתם תראו מדידה שבה המיקרופון ממוקם 1-2 מטר מהרמקול בגובה הטוויטר (או בינו לוופר) ובקו ישיר כלומר On Axis, אך באותה המידה חשוב לשים לב גם לאותה המדידה שנעשית מחוץ לציר הישיר כלומר Off Axis, במידה והיא נעשית.

מדידת ה Off Axis או "פיזור סאונד" מאפשרת לנו לראות מה קורה ל FR ככל שזזים לצדדים, כאשר ישנה גם מדידה זהה במישור האנכי, אך זו פחות נפוצה. למה שנרצה להסתבך עם עוד מידע? הרי אנחנו גם ככה יושבים ישר מול הרמקול לא? נכון, ולא נכון. הרמקול אמנם ימוקם בדר"כ ישירות אל המאזין, אבל הסאונד שאנחנו שומעים בשתי האוזניים מכל רמקול מתפזר בשטח רחב יחסית (תלוי ברמקול) ואוזן שמאל אינה בדיוק מול הרמקול הימני באותה המידה שאוזן ימין אינה בדיוק מול הרמקול השמאלי. הסאונד פוגע בקירות ובעוד משטחים בחלל ההאזנה, וכל אלו משפיעים על התוצר הסופי שאנחנו מקבלים.

בתמונה הבאה הרמקול העליון בעל פיזור סאונד טוב, והרמקול התחתון בעל פיזור סאונד פחות טוב. הקו האדום הוא ה On Axis כאשר הקו הירוק הוא Off Axis ב 15 מעלות, והקו הכחול הוא Off Axis ב 45 מעלות. אלו רק מספרים נפוצים ולפעמים נהוג לעשות מדידות גם עד ל 90 מעלות Off Axis.

מיתוסים נפוצים ברמקולים ביתיים – חלק ב'

ברמקול העליון גרף ה Off Axis נשמר יחסית מאוזן, בעוד שברמקול התחתון גרף ה Off Axis מקבל צורה אחרת לגמרי. ברמקול התחתון העוצמה יורדת לקראת ה 2kHz ואז עולה בחזרה ויורדת שוב. הסיבה לזה היא חוסר תיאום בין פיזור הסאונד של הוופר ברמקול שנהיה יותר כיווני לקראת קצה תחום העבודה שלו לעומת הטוויטר ששומר על פיזור יחסית רחב בתחילת תחום העבודה שלו.

מניסיון שלי, ככל שרמקול מפיק פיזור סאונד יותר רחב ומאוזן הוא מסוגל להפיק במה יותר רחבה, מאוזנת ותלת מימדית. אנלוגיה לא מי יודע מה מוצלחת היא העדשות במצלמות DSLR. ישנן כאלה שמספקות חדות מאד גבוהה אבל רק במרכז התמונה וכאשר זזים לצדדים/פינות החדות יורדת בהדרגה, בעוד שישנן עדשות אשר מספקות חדות בכל שטח התמונה. אגב, במקרים הקיצוניים, פיזור סאונד רחב זו הסיבה שרמקולים Omni Polar כגון ה Duevel Bella Luna מייצרים במה כזו גדולה, שכן הם מפזרים סאונד באופן שווה ב 360 מעלות (יש לזה גם חסרונות).

פיזור הסאונד משחק תפקיד גם עם רמקול בודד כגון רמקול הסנטר במערכת קולנוע ביתי. שני צופים יכולים לשבת ישר מול הרמקול, אבל אם מספר אנשים צופים בסרט אז חלקם ישבו בזווית מסויימת אל הסנטר. אם רמקול הסנטר כולל פיזור סאונד טוב, אז הצופים שאינם יושבים ישר מול הסנטר עדיין יקבלו סאונד מאוזן בדומה לאלו שיושבים ישירות מול הרמקול.

מיתוסים נפוצים ברמקולים ביתיים – חלק ב'

בתמונה למעלה ניתן לראות מה קורה עם רמקול סנטר בעל פיזור סאונד לא מוצלח. צופים שיושבים יותר לצדדים יקבלו סאונד שונה למדי מאלו שיושבים ישירות מול הסנטר. לצערינו התופעה הזו קיימת כמעט בכל רמקול סנטר סטנדרטי בשוק עקב התצורה הנפוצה של וופר/טוויטר/וופר שגורמת לזה.

בסופו של דבר מדידות הם כמובן רק כלי עזר, וכמו בכל דבר באודיו תמיד תלכו עם מה שנשמע לכם הכי מוצלח.

סיכום

מי שקרא את כל המאמר ישים לב שאני סוגר את רוב הסעיפים עם הערה כזו או אחרת שקשורה לתהליך ההאזנה וטעם אישי. לרמקול X יכולה להיות עליונות טכנולוגית או טכנית, אבל לפעמים אנחנו רוצים ללכת עם הלב, או לפחות עם מה שנשמע לנו יותר טוב.

העובדה שרמקול מסויים תוכנן בצורה פחות מקובלת או פופולרית רק מראה שהמתכנן העדיף ללכת עם הלב והתשוקה שלו, ואינה באמת מצביעה על נחיתות כזו או אחרת. Jaguar E-Type נחשבת למכונית ספורט נחותה במונחים מודרנים, אבל הרבה חובבי רכב עדיין מפנטזים עליה באותה המידה שאחרים מעדיפים לפנטז על ה Nissan GT-R שנחשבת לסוג של פאר טכנולוגי. אותו דבר תופס בתחום האודיו.

לדיון בנושא: מיתוסים נפוצים ברמקולים ביתיים – חלק ב'


6:00
  /  
25.01.2015
  
מאת: איתי חזום

1