העלילה
"בחזרה למחר" נוצא בהשראתו של איזור בפארק השעשועים "דיסניוורלד" שנקרא "עולם המחר". בבסיס העלילה עומדים מדען מזדקן וציני בשם פרנק ווקר (ג'ורג' קלוני) ונערה צעירה ואמביציוזית בשם קייסי ניוטון (בריט רוברטסון) ששרשרת של אירועים בלתי צפויים מאחדת אותם ומוציאה אותם למשימה מסוכנת, לחשוף את סודותיו של מקום מסתורי שנמצא אי שם במרחב ובזמן. המשימה הזאת משנה גם אותם וגם את כל מה שהם חשבו והרגישו עד היום.
לביקורת
"בחזרה למחר" מוכיח שבדיסני חושבים פחות כמו אולפן קולנוע ויותר כמו תאגיד. הסרט נוצר בהשראתו של איזור שלם בפארק השעשועים של דיסניוורלד ונוצר מתוך מטרה עסקית טהורה שהוא יצליח בקופות ויעשה המון כסף. בפעם האחרונה שראינו סרט שנוצר בהשראתו של מתקן שם ראינו את "הטירה המכושפת" הנורא בכיכובו של אדי מרפי ואת "שודדי הקאריביים" המעולה, שסידר לג'וני דפ קאמבק מהאגדות וההצלחה המטאורית שלו דירבנה את דיסני ליצור עוד שלושה המשכונים שכל אחד מהם היה גרוע יותר מקודמו. אני אהיה מאוד כן, תכננתי לכסח את הצורה ל"בחזרה למחר" ולעקוץ את דיסני על כך שהעסקים חשובים להם הרבה יותר מהאמנות. לשמחתי הרבה, כאשר מורידים את מעטה הציניות ושמים את המוח והמחשבות על מצב מיוט מתגלה סרט לא רע בכלל שכל המשפחה יכולה ליהנות ממנו.
"בחזרה למחר" מושפע בצורה ישירה מסרטי הפנטזיה/מד"ב של שפילברג, לוקאס וחבר מרעיהם משנות ה-80 וה-90. הסרט מאחד שני כוחות יצירתיים עולים הבמאי בראד בירד והתסריטאי דיימון לינדלוף. בירד הוא אחד מהבמאים המובילים בהוליווד של ימינו, שיודע לביים ולכתוב גם אנימציה ("ענק הברזל", "משפחת סופר-על"," רטטוי") וגם לייב אקשן ("משימה בלתי אפשרית-קוד הצללים") ולינדלוף כתב ביחד עם ג'יי-ג'יי אברהמס את "אבודים", ששינתה לחלוטין את הדרך שבה אנחנו רואים טלוויזיה. השניים הבינו שהבסיס לסרט טוב הוא סיפור שעובד והסיפור של "בחזרה למחר" הוא ממש כזה. הוא מרתק את הצופים מהשניה הראשונה, לא משנה אם הם מבוגרים או ילדים. הוא מופרך במידה אבל לא ברמה שמעליבה את האינטיליגנציה של אף אחד. הוא משלב בצורה יפה בין דמיון ומציאות (אני לא אופתע אם חלק מהרעיונות בסרט יגררו דיון פילוסופי ברשתות החברתיות) ומעורר לא מעט ביקורת (גם גלויה וגם סמויה) שמתחבאת בין השורות על השפעת התאגידים על החברה שלנו ועל תפקודם של אמצעי התקשורת על סדר היום של כל אחד מאיתנו. כמובן שזה לא סרט של דיסני אם לא דוחפים לעלילה מסרים סכריניים של אמונה בעצמך וחתירה למצויינות. מה לעשות, ככל שאתה מתבגר ונהיה יותר ציני המסרים הללו לא משפיעים עליך
אחרי שטיפלו בסיפור, הגיע הזמן לעבד אותו למסך. במקרה של "בחזרה למחר" מחלקת האפקטים המיוחדים עבדה שעות נוספות והתוצאה בהחלט ראויה לכל הסופרלטיבים האפשריים. העולם העתידני שנחשף לנו תוך כדי שהסרט מתקדם מרהיב עין ומושלם. יש מחשבה מאחורי כל בניין, כלי רכב או גאדג'ט מגניב שרואים שם. כולם לבושים בקפידה, מחייכים וצוחקים והכל מואר בתאורת יום שמקנה לו לוק סטרילי, אפילו סטרילי מדי בהתחשב למציאות שמוצגת על המסך בצורה מאוד ריאליסטית ו"מלוכלכת" ללא תאורה מיוחדת והקפדה על הפרטים הקטנים. המעבר הזה בין דימיון למציאות מעניק לסרט מימד ויזואלי מעניין שכדאי מאוד ללכת ולראות בקולנוע ועדיף באיימקס שמגדיל את חווית הצפייה פי 10. מבחינת המשחק, ג'ורג' קלוני ויו לורי שמשחקים בתפקידים הראשיים סימפטיים מאוד אבל מי שגונב להם את ההצגה הן בריט רוברטסון וראפיי קסידי, שתי ילדות שמשחקות מעולה ואנחנו עוד נשמע עליהן.
לפני סיום, "בחזרה למחר" הוא סרט קיץ אולטימטיבי. הוא זורם, מבדר ומתאים לכולם. הילדים והנוער ייהנו מאוד מהאקשן ומהאפקטים ויתחברו לסיפור. המבוגרים ייהנו מהביקורת שמתחבאת בין השורות, מההומור, מהפן הויזואלי המושקע ומהרפרורים התרבותיים שמציצים לא מעט בסרט. בניגוד לסרטים אחרים שיצאו מהוליווד בשנים האחרונות, אני בטוח שהסרט הזה ישרוד את מבחן הזמן ויהיה לדור של הילדים של היום מה ש"בחזרה לעתיד", "מלחמת הכוכבים", "הגוניס" ו"פארק היורה" היו לדור שלנו. בקשה קטנה ממני לראשי אולפני דיסני: אל תעשו ל"בחזרה למחר" את מה שעשיתם ל"שודדי הקאריביים" ותפיקו לו המשכונים גרועים. לפעמים לס איז מור.
בקיצור-כדאי לראות, עדיף בקולנוע באולם עם מסך כמה שיותר גדול ועם מערכת סאונד מעולה.
"בחזרה למחר"- ארצות-הברית 2015. 130 דקות. בימוי: בראד בירד. תסריט: דיימון לינדלוף, בראד בירד. שחקנים: ג'ורג' קלוני, יו לורי, בריט רוברטסון, ראפיי קסידי, טים מקגרו, קת'רין האן, ג'ודי גריר.
לדיון בנושא: סרט לחג-בחזרה למחר (Tomorrowland)