זה הכל יחסי, ווטסון יקירי!

חברת yes השיקה לא מזמן סרטים יחס מסך רחב. מה המשמעויות של זה וכיצד זה עובד?


הקדמה
בשנים הראשונות של הראינוע, יחס רוחב המסך לגובהו היה 4:3 (aspect ratio). כלומר, בסרטים האילמים היה רוחב המסך פי 1.33 מגובהו. זה גם היה היחס של כל תמונה על גבי הפילים (צללוייד) עצמו וסרטים רבים צולמו ביחס זה. התקן הזה נוצר על ידי תומס אדיסון, והוכנס בהמשך כתקן של אגודת SMPTE –
rnSociety of Motion Picture Engineers ולאחר מכן כסטנדרט עבור האקדמיה הקולנועית.

הערה: היחס האמיתי היה דווקא קרוב יותר ל-1.37:1, אולם הדבר תוקן בהמשך ל-4:3 בשל סיבות שיובהרו בהמשך.

rnסרטים רבים כגון חלף עם הרוח" ו- "הקוסם מארץ עוץ" הופקו במקור ביחס זה!

rnמכיוון שארובות העיניים הן מלבניות ואצל מרבית האנשים היחס הוא בין 2.5:1 ל-3:1, הפנימה התעשיה את העובדה שיחס תמונה רחב יותר (כלומר מלבני יותר) יגרום לתחושה יותר ראליסטית. בעוד שהעין מתרכזת בעיקר במרכז התמונה, הראיה הפריפריאלית (בצידי העין) גורמת לתחושה יותר אמיתית ומגבירה את אמינות הסרט. עם השנים הוכנסו תקנים רבים ובכל סרט ניתן היה לבחור במספר יחסי מסך. הפופולריים ביותר היו 1.85:1 (academy flat), וכן 2.35:1 (anamorphic scope).

rnכמובן שיש סיפורים מעניינים מאוד לגבי סיבות שונות למעברים בין שיטות שונות (למשל ע"מ להשאיר מספיק מקום בשביל ערוצי האודיו, או בכך שבמקרנים רבים בשנות החמישים השתמשו המקרינים ב-MASKING ע"מ לנסות ולמנוע בעיות שנגרמו עוד בשלב העריכה מלהפריע בהקרנה…).

rnמכיוון שיחס האורך לרוחב בכל פריים בפילם תמיד נשאר קבוע (היחס הוא 1.37, כאשר חלק מהתמונה שמור לאיזור שבו מוטמן המידע עבור ערוצי השמע בסרט). עבור כל יחס מסך, יש צורך לעשות שימוש בעדשה מתאימה בקולנוע. זו גם הסיבה שכאשר עוברים מהפירסומות לסרט עצמו, בסרטים רבים בארץ, פתאום התמונה מוזזת מהמסך ופתאום חוזרת – המקרין פשוט מעביר לעדשה אחרת.

rnהעדשות השונות מעוותות את התמונה כך שהיחס בין רוחב התמונה לאורכה משתנה, ללא כל שינוי בפוקוס התמונה. כלומר, העדשות מותחות או מכווצות את רוחב התמונה ללא כל השפעה על הגובה. עדשות מסוג זה נקראות עדשות אנאמורפיות.

טלויזיה – זה יחס זה?
rnבטלויזיה, יחס המסך הריבועי הוא האידאלי – שכן, ככל שהקרן (במסך CRT רגיל) סוטה יותר מהמרכז, כך קשה יותר לשמור על פוקוס הקרן (במיוחד במסכים "שטוחים"). בשל הדילמה בין תמונה מלבנית (שאידאלית לראיה) לבין תמונה ריבועית (שאידאלית למסך עצמו), נבחר תקן אחיד של 4:3 אשר כיום בשימוש בכל תקני ה-SDTV – בארה"ב NTSC ובאירופה ובארץ – PAL.

rnכאשר מצולם תכנים לטלויזיה בלבד, הם מצולמים ביחס של 4:3, בדיוק היחס אשר בו אנו צופים בטלויזיה.

rnלעומת זאת, צילום של סרטים בקולנוע מתבצע ביחסים שונים הנעים בין 4:3 ל- 2.35:1. היחסים שבשימוש הרב ביותר הן 1.85:1 ו-2.35:1 אשר חביבות על צלמים ובמאים רבים. העובדה שסרטים רבים מצולמים כך, גורמת לבעיה בעת המעבר לשידור טלויזיוני רגיל.

rnכיום קיימות שיטות רבות לטיפול בבעיה. הרי מספר פתרונות עקרוניים לטיפול בבעיה:
1. PAN AND SCAN
בשיטה זו, רואה הצופה רק את מרכז התמונה, כאשר הצדדים של התמונה המקורית נחתכת. במרבית הסרטים אין תוכן מעניין בצידי המסך והוא בעיקר משמש כ-"רקע" לפעילות במרכז המסך. במקרים מיוחדים שבהם יש משמעות לתוכן בצידי המסך, עלול המרכז החתוך "לשוט" לעבר הפעילות שברקע וכך ניתן יהיה לראות אותה למרות צמצום האיזור הנצפה.

rnשיטה זו היתה פופולרית מאוד בעבר, אולם כיום היא הופכת לפחות נפוצה. השיטה בעיקר רלוונטית כיום לסרטים המוצגים בטיסות, אולם היא איננה אהודה במיוחד על צופי הסרטים. ערוץ 10 שידר את שתי עונות הסידרה "StarTrek: Enterprise" בשיטה זו.

rnברור שהחיסרון הגדול של השיטה הברור שהחיסרון הגדול של השיטה היא בכך שחלק מהתמונה לעולם לא יוצג. היתרון הוא שמלוא המסך מתמלא בתמונה.

rn2. LETTERBOX
בשיטה זו, אשר בשימוש גובר והולך בשנים האחרונות, מוצגת התמונה במלואה, אולם מעל ומתחתיה מופיעים פסים שחורים. הפסים מתאימים את התמונה ומשלימים את האיזור שבין האיזור המצולם (המלבני) לבין שטח המסך (הריבועי יותר).

rnהיתרון של השיטה הוא בכך שהיא משמרת את תוכן המקור בשלמותו. חובבי קולנוע אובססיביים לגבי שלמות התוכן – הם מעוניינים לצפות בסרט קרוב ככל הניתן למקור, כפי שהבמאי, המפיק, העורך והצלם התכוונו לו.

rnהחיסרון הגדול הוא בכך שאיזור המסך הכולל תוכן מצטמצם באופן משמעותי. בכדי לסבר את האוזן ניתן לתת דוגמא: סרט ביחס של 2.35 יעשה שימוש בפחות מ-43% משטח המסך כאשר הוא מוצג על גבי מסך טלויזיה רגיל. כלומר, יותר מ-57% משטח המסך פשוט מורכב מפיקסלים שחורים. ברור שהדבר בזבזני וגורם לאיבוד משמעותי באיכות התמונה…

rnשיטה אחת לפתור את הבעיה "MATTING" נוצרה לפני מספר שנים ושוכללה עם הזמן. בשיטה זו, בעצם מראש מצלמים את התמונה בכמה יחסים. כלומר, הצלם רואה, על גבי העדשה שלו בעת הצילום, את איזורי המסך השונים כפי שיהיו ב-4:3 וביחס הקולנועי שנבחר. בשני המקרים מצולם תוכן אשר לא יראה אור בגירסא השניה. בגירסא 4:3 יראה שטח מסך גבוה יותר ויצומצמו שטחים בצידי המסך. בגירסא המלבנית יותר יהיה יותר שטח בצידי המסך וחלק מהפרטים בחלקים העליונים והתחתונים שבתמונה לא יוצגו בגירסא זו.

rnבתחילתה, הקשתה שיטה זו בעיקר על הצלמים הפחות מנוסים. זכורים לי מקרים רבים שבהם הגירסא הטלויזיונית נתנה הצצה לא מכוונת לשיטת העבודה ההוליוודית. סרטים רבים כללו בטעות את ה- BOOM MIKE (מיקרופון המוצב מעל השחקנים על ידי מוט ארוך ואשר מקליט את הדיאלוג) בחלק העליון של המסך.

DVD
rnכאשר נוצר תקן ה-(DVD (Digital Versatile Disk הוחלט על שימוש בתקן גמיש יותר לגבי רוחב הסרט. סרטים יכולים להיות מוצגים ביחס 4:3 או ביחס 16:9. תפקיד הנגן הוא להתאים בין המסך למקור בשימוש בשיטות השונות. רכיבי הנגן מסוגלים לתאם בין המקור המקודד באופן כלשהו לבין המסך שנבחר. במרבית המקרים, יופק סרט במספר גירסאות – המתאימות ל-16:9 או 4:3 או שהגירסאות השונות יכללו בקופסא אחת או אפילו בשני צידיו של אותו הדיסק.

rnלשם כך ניתן לעשות שימוש בשיטת -LETTERBOX או בשיטת PAN & SCAN, אשר שתיהן נתמכות על גבי נגני ה-DVD.



מקלטי טלויזיה ו-SUPERPAL
rnבשנים האחרונות החל מעבר למסכי טלויזיה רחבים. המעבר התחיל עם ההכרה הגוברת שמרבית התכנים המופקים עבור הטלויזיה ואשר משועתקים אליה מפילם הם ביחס רחב יותר מ-4:3. בתקני הטלויזיה בהפרדה גבוהה, התקן מאפשר כיום אך ורק ביחס מסך של 16:9 (מעניין אם UHDTV יעשה שימוש ביחסים מלבניים יותר). התעשיה בחרה ביחס זה, על פני יחסים רחבים יותר, בשל ההכרה שגם תכנים רבים ביחס של 4:3 צריכים להופיע כראוי על גבי מסכים אלה. כאשר תכני 4:3 מופיעים על גבי מסך רחב, שוב נוצרת בעיה של פסים בצידי המסך (הנקראים SIDEBARS) או שיש צורך לעוות או לחתוך את התמונה.

rnבעוד שבאמריקה התמקדו בתקני HDTV, אשר היו שיפור דרמטי על פני שיטת NTSC המיושנת – הארופאים התמקדו דווקא בדברים אחרים. השיטה הארופאית PAL (פרט לצרפת ושלוחותיה, שם עושים שימוש בתקן ייחודי SECAM) היא איכותית באופן משמעותי מהאמריקאית, ולכן המעבר ל-HDTV היה פחות דחוף. שידורים בהפרדה גבוהה (HDTV) הינם תמיד ביחס מסך רחב.

rnבאנגליה החלו מאמצים להעביר את כל שידורי הטלויזיה לשיטה האנמורפית (שידור במסך רחב). לשם כך, החלו לעשות שימוש בשיטה בשם SUPERPAL. עיקר השיטה היא בכך שמדובר בשידור טלויזיוני רגיל לחלוטין (עדיין מדובר ברזולוציה של 576 שורות המורכבות מ-768 פיקסלים בכל אחת), אולם מוגדר שיחס התמונה הוא 16:9.

rnכלומר, במקום פיקסלים ריבועיים ומסך ביחס 4:3, השיטה עושה שימוש ברוזלוציה זהה אולם הפיקסלים מוגדרים כמלבניים יותר והמסך הופך ל-16:9. לשם שימוש בשיטה הזו, על מסך הטלויזיה לתמוך בה. בכדי שהמסך ידע אם מדובר בתמונה מלאה (FULLSCREEN) או רחבה (WIDESCREEN), עושים שימוש ב"שורה 23". כאשר אנו צופים בשידור טלויזיה אין אנו רואים את כל המידע שבתמונה. השורות הראשונות בתמונה כוללות מידע שימושי (למשל TELETEXT) ופרטים על השידור (במקרים מסויימים – את לוח השידורים, תרגום CLOSE CAPTIONING לחרשים וכו'). שורה 23 היא אחת השורות הראשונות אשר מופיעות לפני התמונה עצמה (סה"כ משודרות 625 שורות ומתוכן רק 576 משמשות לתמונה עצמה). שינוי מעניין שנוסף בשורה זו מאפשרת למסך לדעת באיזה יחס מוצגת התמונה.

rnבעוד שבישראל, מסכי טלויזיה רחבים עדיין נחשבים למותרות ונדירים למדי – מרבית המסכים הנמכרים באנגליה כיום הם ביחס רחב. שינוי נוסף אשר הוא שימוש בפין 8 במחבר SCART (גם הוא ארופאי – דווקא ממקור צרפתי) לשם העברת מידע בין ממיר לבין הטלויזיה בכדי להעבירה ממצב רחב למצב "רגיל".

rnמסכים שתומכים בכך מסוגלים לשנות את טווח הקרנת הקרן הסורקת את המסך. כך שבעצם כל טווח הרזולוציה נמצא בשימוש אולם הוא מוצג על גבי שטח מצומצם יותר. כך נשמרת איכות התמונה (ואפילו עולה) גם כאשר מוצג תכנים ביחס שאינו תואם ליחס המסך עצמו.

rnהשיפור המתקבל על ידי צמצום המסך הוא משמעותי ביותר. מסך התומך בשיטה זו יכול להרוויח כ-25% ברזולוציה באם יתמוך בשני היחסים ללא איבוד מידע – כלומר, הוא לא יציג פיקסלים שחורים אלא יציג את כל המידע!

rnיש לציין כתכנים רבים הם עדיין אנאמורפיים, אולם עדיין כוללים פסים שחורים בכדי להיות מסוגלים לתת איכות סבירה גם כאשר יחס המסך הוא גדול מ-16:9. בכדי לדעת כיצד דיסק מסויים יראה על המערכת שלכם עליכם להציץ בעטיפה האחורית של הדיסק (בתקווה שחברת השכרת הסרטים שלכם לא הדביקה את שמה וכתובתה דווקא שם) – שם תוכלו לראות את יחס התמונה וגם אם הדיסק אנאמורפי או לא.


ארץ מיוחסת
rnעם הפריצה של מסכים דקים (פאלזמה ו-LCD) בשנה האחרונה, החלה חברת yes במעבר לשידור ביחס מסך 16:9. החברה ביצעה ניסוי חד פעמי אשר לפני יותר משנה. המעבר הואץ בשנה האחרונה, ורכישת תכנים חדשים והתאמת הממירים איפשרה לחברה להתחיל במעבר איטי לכיוון שידור רחב מלא. החברה ביצעה השקה רכה וסרטים רבים שודרו בערוציה הסרטים של yes מאז יום העצמאות האחרון.
rn
rnהשיטה שהחברה עושה בו שימוש הוא שיטת PAN & SCAN. כאשר מסך רגיל מציג סרט רחב בעצם נחתך מידע מצידי המסך על ידי הממיר עצמו. היתרון העצום הוא בכך שבכל מקרה אין המסך מציג פסים שחורים. מסכים רגילים אינם מפסידים רזולוציה – במקום פסים מעל ומתחת לתמונה הם פשוט לא רואים את צידי התמונה. מסכים רחבים, לעומת זאת, מרוויחים כ-25% ברזולוציה – ומקבלים תמונה הממלאת את המסך (יתרון עצום במסכים כגון פאלזמה אשר נוטים להיצרב אם מוצג בהם פסים שחורים לאורך זמן). המרוויחים הגדולים בסיפור הזה הם כעת בעלי המסכים הדקים והמקרנים לקולנוע ביתי. התקווה היא שהדבר יגרום סחף אשר יאפשר את העברת כלל השידורים בארץ לשיטת שידור זו בדומה לנעשה באנגליה.
rnrn





הצילומים באדיבות חברת yesrnrnrn
rnחברת yes ביצעה שינויי תוכנה בממירים אשר מאפשרים לממיר לזהות שידורים אנאמורפיים ומסוגלים להעביר לטלויזיות התומכות בתקן SUPERPAL ממצב רגיל למצב רחב באופן אוטומטי. הדבר ניתן לביצוע על ידי שורה 23 או דרך מחבר ה-SCART, בהנחה שהמסך תומך בכך. מסכים רחבים רבים יזדקקו לעזרה אנושית בצורת לחיצה על כפתור המעביר בין האפשרויות.

rnמקרנים המיועדים לקולנוע ביתי נמכרים כיום ברובם ביחס 16:9, כך ששידורים אלה יתאימו להם כמו כפפה. בעלי מקרנים עם יחס הקרנה 4:3 יכולים לעשות שימוש בעדשה אנאמורפית בכדי להמיר את התמונה ליחס רחב (חברת PANAMORPH, למשל מוכרת עדשות מסוג זה למקרנים ביתיים).

rnבעוד שב-DVD, נמכרות גירסאות שונות – מסך רחב ומסך "מלא", חברת yes משדרת שידור אחד ובודד לכל לקוחותיה. הדבר מקשה במספר נושאים – נושא התרגום ונושא הלוגו.

rnבניגוד לכבלים, משדרת חברת yes, את התרגום על גבי ערוץ נפרד. הדבר מאפשר לדוברי אנגלית להסיר את התרגום לחלוטין או לדוברי שפות אחרות (רוסית וערבית) להציג שפות תרגום שונות. שידור של שכבה נפרדת זו מאפשר לחברה להקרין את התרגום ביחס הנכון ובמקום הנכון ללא קשר ליחס התמונה שבשימוש. נושא הלוגו מסובך יותר מכיוון שהוא חלק אינטגרלי מהתמונה. לשם כך עושה החברה שימוש בלוגו מיוחד (הסרטים הראשונים ששודרו בשיטה זו הוצגו ללא לוגו כלל). אשר אינו מתעוות בקלות ואשר מוצג במקום מיוחד על גבי המסך.

rnלשם שימוש בשיטה החדשה, על לקוחות yes בעלי מסכים רחבים להגדיר את סוג המסך בממיר שלהם בעזרת תפריטי הממיר.

rnחברת HOT אינה צפויה לערוך מעבר למסך רחב. תוכניותיה כוללות הוספת ערוצים בהפרדה גבוהה, אשר כולן יצולמו ביחס רחב.

מידע נוסף
למתעניינים בנושא, הרי מספר קישורים לאתרים העוסקים בתחום:


http://www.widescreen.org/widescreen.shtml
http://www.thedigitalbits.com/articles/anamorphic/aspectratios/widescreenorama.html
http://www.thedigitalbits.com/articles/anamorphic/aspectratios/widescreenorama2.html
http://www.widescreen.org/aspect_ratios.shtml
http://www.digitalconnection.com/FAQ/HDTV_7.asp


חלק מהתכנים באתר כוללים מעת לעת קישורים לתוכניות שותפים, שעבורם האתר מקבל עמלה עם רכישה בפועל.
עמלה זו איננה מייקרת את עלות הרכישה של המוצרים.

7:00
  /  
02.06.2005
  
מאמר זה נכתב על ידי עפר לאור ומרטין סבג.

1