אבי אל תשכח את הבישולים..
72 שערים + 28 בישולים = אחראי לבדו על 100 שערים
לה ליגה - הליגה הספרדית
- AviBiton (פותח השרשור)
- גורו HTmobile
- הודעות: 17346
- הצטרף: אפריל 2005
- מיקום: קרית שמונה
- נתן תודות: 503 פעמים
- קיבל תודות: 358 פעמים
אני לא זוכר מקרה כזה של פרידה ממאמן.
אולי זה בגלל שהוא לא הולך לשום מקום אחר אלא רק לנוח.
אבל ללא ספק, אחד הג'נטלמנים הכי גדולים בעולם הכדורגל של ימינו.
13 תארים ב-4 שנים ויש סיכוי לעוד אחד, זה הישג בלתי נתפס.
אני גם לא זוכר שהיה איזשהו קונצנזוס סביב מאמן גם בהיבט ההישגי וגם בהיבט האישי (כמה שזה יכול להיות אישי), כמו שיש סביב פפ.
אולי זה בגלל שהוא לא הולך לשום מקום אחר אלא רק לנוח.
אבל ללא ספק, אחד הג'נטלמנים הכי גדולים בעולם הכדורגל של ימינו.
13 תארים ב-4 שנים ויש סיכוי לעוד אחד, זה הישג בלתי נתפס.
אני גם לא זוכר שהיה איזשהו קונצנזוס סביב מאמן גם בהיבט ההישגי וגם בהיבט האישי (כמה שזה יכול להיות אישי), כמו שיש סביב פפ.
- AviBiton (פותח השרשור)
- גורו HTmobile
- הודעות: 17346
- הצטרף: אפריל 2005
- מיקום: קרית שמונה
- נתן תודות: 503 פעמים
- קיבל תודות: 358 פעמים
נכון, אבל אנחנו משווים פה בין כל מיני דברים:
מסי - רונאלדו
פפ - מוריניו
בארסה - ריאל
ועוד כל מיני השוואות.
בנוסף, אמנם לריאל יש יותר תארים מבארסה, אבל תקופתו של פרנקו היתה תקופה נוראית עבור ברצלונה, נשיא הקבוצה נרצח ע"י חייליו של פרנקו, פצצות הוטלו על העיר, משרדי הקבוצה נפגעו, שחקנים רבים לא חזרו מאמריקה (שם שיחקה הקבוצה) ועוד כל מיני זוועות.
אז קצת קשה להשוות בין כמויות התארים בתקופות הרחוקות יותר.
הנה רק קטע קטן מתוך וויקיפדיה:
מסי - רונאלדו
פפ - מוריניו
בארסה - ריאל
ועוד כל מיני השוואות.
בנוסף, אמנם לריאל יש יותר תארים מבארסה, אבל תקופתו של פרנקו היתה תקופה נוראית עבור ברצלונה, נשיא הקבוצה נרצח ע"י חייליו של פרנקו, פצצות הוטלו על העיר, משרדי הקבוצה נפגעו, שחקנים רבים לא חזרו מאמריקה (שם שיחקה הקבוצה) ועוד כל מיני זוועות.
אז קצת קשה להשוות בין כמויות התארים בתקופות הרחוקות יותר.
הנה רק קטע קטן מתוך וויקיפדיה:
נשיא המועדון ז'וזפ סוניול נרצח על ידי חייליו של פרנסיסקו פרנקו, לימים רודן ספרד, כחודש לאחר פרוץ מלחמת האזרחים הספרדית ב-1936. הקבוצה שיחקה באותו זמן באמריקה, ולכן רבים מחבריה החליטו לא לחזור לספרד. במרץ 1938 הטיל הצבא הפשיסטי פצצות רבות על העיר ברצלונה, ואחת מהן נחתה על אחד ממשרדיו של המועדון, שניזוק מאוד. ב-1939, עם כיבוש העיר על ידי כוחותיו של פרנקו, צעדו חייליו לעבר לס קורטס במטרה להופכו לבסיס צבאי. מזכיר המועדון שיכנע את מפקד הכוח להוביל את חייליו למקום אחר בעזרת המשפט "לפניך עומד מקדש המוקדש לספורט ולתרבות הגוף. כיבדנו אותו במהלך המלחמה, וכעת ההחלטה מה לעשות אתו נמצאת בידך"[3], ובכך מנע את הריסת האצטדיון.
לקראת סוף המלחמה היו למועדון כ-2,500 חברים בלבד. במאי 1940 מונה אנריקה פיניירו, משתף פעולה של פרנקו, לנשיא המועדון. שם המועדון שונה מהשם האנגלי "Fútbol Club Barcelona" לשם הספרדי "Club de Fútbol Barcelona". מסמל המועדון הוסרו שני פסים שמקורם בדגל קטלוניה. המועדון נאלץ להיאבק על מקומו בליגה הראשונה בעונה הראשונה של שנות ה-40. הייתה זו העונה הגרועה ביותר של ברצלונה מבחינה התקפית, בה הבקיעו שחקניו 32 שערים בלבד ב-22 משחקים.[4] עם זאת, לאחר המלחמה שבו אל המועדון חלק מהחברים שעזבו אותו. בסוף 1940 היו לו כ-4,700 חברים, וקו 10,000 החברים נחצה כבר ב-1941.
ב-1942, למרות זכייה בגביע המלך, נאבק המועדון נגד ירידה לליגה השנייה, ממנה נמנע רק בזכות ניצחון במחזור האחרון. בעונה שלאחר מכן, לאחר ניצחון 3 - 0 במשחק הראשון של חצי גמר הגביע מול ריאל מדריד, שנתמכה על ידי השלטון הפשיסטי, האשימו עיתוני ספרד את המועדון ואת אוהדיו ביציאה משולחת רסן נגד "האומה הספרדית ונציגיה, שחקני ריאל מדריד", וראש שירותי הביטחון של ספרד איים באופן אישי על שחקני ברצלונה.[5] כתוצאה מכך הפסידו בגומלין במכוון בתוצאה 1 - 11.[6] נשיא המועדון, שלא אהב דרך התנהלות זו, למרות היותו חבר במפלגת השלטון הפשיסטית, פרש מתפקידו. בעקבות המשחק נפער קרע בין שני המועדונים. פרנקו הלאומן תמך באופן גלוי בריאל מדריד, כמועדון המייצג את בירתו, ועל כן העוינות בין קטלוניה וקסטיליה, חבלי הארץ של ברצלונה ומדריד, הפכה גם לנחלת המועדונים....