VTA: הנעלם הנשכח - או שטויות במיץ?

פורום המיועד לציוד אודיו וינטאג' על כל סוגיו וכן אודיו אנלוגי - פטיפונים, ויניל וטייפים
tnsilver (פותח השרשור)
סמל אישי של משתמש
חבר מביא חבר
חבר מביא חבר
הודעות: 4166
הצטרף: פברואר 2012
נתן תודות: 619 פעמים
קיבל תודות: 1299 פעמים

VTA: הנעלם הנשכח - או שטויות במיץ?

נושא שלא נקרא #1 

לאחרונה נתקלתי בסדרה של התייחסויות לנושא ה-VTA (זווית העקיבה האנכית) וגיליתי עד כמה הנושא אינו מוכר למשתמשי הפטפונים. רמת העמימות שקיימת בנושא מטרידה אותי לאחרונה משום שלא יכולתי שלא לשים לב שהיא מנוצלת (שוב) ע"י שרלטנים שמפיצים את משנתם האווילית כתורה מסיני וחונקים בדרך כל ניצוץ של בינה שבכל זאת מצליח להבליח במסגרות בה הם פועלים. ההנחה ש-VTA חייב להיות 'מכוון ברמת המילימטר' היא מעבר לבלתי סבירה והאמרה שמערכות 'יקרות' משקפות ומוכיחות זאת היא פשוט טיפשית. השפעת ה-VTA על איכות הפלט בפטפונים היא נושא מעורר מחלוקות כמעט כמו השפעתם של כבלים 'אודיופיליים' וההיסטוריה של הדיון הזה משתרעת על טווח דומה. אנסה להציג כאן את הנושא, את העמדות הסותרות בדיון כמו גם את רמת האבסורדיות בחלק מהן.

מהו VTA?

תמונה

נהוג לחשוב על VTA באופן המיוצג באיור שמעל, וזאת כזווית שיוצר ה-cantilver (מנוף המחט) עם משטח התקליט. באופן מסורתי, מדובר בכ-20° עד 30° (תקן IEC98 מ-1987 ממליץ על זווית VTA שבין 20° ל-25°). זוהי ההגדרה המקובלת של VTA בפרסומים רבים. בפועל, VTA הוא עניין סבוך בהרבה. זווית העקיבה האנכית קשורה ישירות לזווית שבה נע ראש החריטה בשעה שהוא חורץ את המאסטר הצלולוזי ביחס לניצב דמיוני למשטח התקליט. זווית החריטה במחרטות השונות אצל היצרנים השתנתה לאורך השנים בין 0° ל-20° בהתאם ליצרן, לתקן, ולתקופה שבה נחרט המאסטר. זאת ועוד, כתוצאה מתכונות אלסטיות של חומר הגלם ממנו עשוי המאסטר והקפיציות המשתנה של ראש החריטה, הזווית הזו אינה אחידה לאורך כל 800 המטרים לערך של חריצי התקליט והיא עלולה לסטות עד כדי 20° נוספות מהממוצע.

תמונה

כשמדובר בראש שבקצה הזרוע, הזווית שנוצרת בין ה-cantilever לפני התקליט היא רק גורם אחד שנבחר ע"י היצרן כדי לגרום למחט לנוע בקשת שמעריכה באופן הקרוב ביותר את זווית החריטה. הזווית הזו תקיפה אך ורק בראש הספציפי ולכל ראש (או משפחה של ראשים) ישנה זווית אופטימלית שונה שגורמת למחט לנוע במסלול הקרוב ביותר לזה של ראש החריטה. זהו פרמטר שאינו מעניינו של הציבור! VTA הוא עניין כמעט בלעדי של יצרן הראשים. אותנו מעניין אספקט אחר של אותה סוגיה.

זווית ה-cantilever ופני התקליט אינו הפקטור היחיד שמשחק תפקיד בגאומטריה של המחט. גם לאורך ולרמת הקשיחות של ה-cantilever, כמו גם לרמת ההיענות הקפיצית שלו, למשקל העקיבה (VTF), לטמפרטורת החדר, ולנקודת ציר ה-cantilever הממשית (שכבלוק אלסטי תשתנה בזמן אמת) יש השפעות ממשיות על זווית המחט הסופית. כוחות המשיכה החלים על המחט בשעת הניגון, כגון זה הידוע בכינוי 'skate' והכוח המבטל אותו ה-'anti-skate', משתנים דינמית בהתאם לתוואי שהשאיר ראש החריטה וכמובן, ישנה גם הדינמיקה של המוזיקה עצמה. לכולם יש השפעה גאומטרית על המחט ו-VTA אינו דווקא הגורם המשמעותי ביותר.

האיור הבא ממחיש למשל, כיצד משתנה הגאומטריה כאשר מופעל משקל על הראש. ניתן לראות שככל שמופעל יותר משקל על ה-cantilever, כך למעשה מתרחבת זווית העקיבה ומשתנה מ-VTA-0 ל-Actual VTA. האיור גם ממחיש גורם נוסף הקשור במבנה הראש ועוסק באלסטיות של החומר המשכך שעליו נשען ה-cantilever, ושגם הוא גורם משפיע ב'מריחת' מוט הזרוע כתוצאה מהפעלת משקל

תמונה

אם נתייחס לרגע לנושא הזרועות בהקשר של כיוון VTA הרי שרוב הזרועות מציעות כיוון גובה שמאפשר לנו לבצע שינוי של בערך 2° בזווית העקיבה האנכית. מוזר ככל שיהיה VTA נקבע עבורנו בעיקר ע"י יצרן הראש וההבדלים בראשים של היצרנים השונים עשויים להגיע עד ל-10° הבדל.

אם כל זה נכון, ו-VTA משתנה בכעד 10° (תלוי בראש שאנו משתמשים בו) וזווית החריטה של התקליט הנוכחי עלולה להשתנות בעוד 20° אך בד בבד הזרוע מאפשרת לנו כיוון של מקסימום 2° - 3°, הרי שחשיבות ה-VTA כפקטור קריטי לאיכות הפלט אמורה להציף, כבר בשלב זה, את השאלה. האם המשתנה הזה כל-כך רלוונטי?

מה בעצם אנו מכוונים בפטפון כשאנו מדברים על VTA?

תמונה

כשאנו 'משחקים' עם גובה הזרוע מטרתנו היא לשנות את זווית המחט ביחס לפני התקליט. ה-cantilver וזווית ה-VTA שהוא יוצר עם פני התקליט, אינם באמת מעניינו וממילא יכולת השליטה שלנו בהם די מוגבלת. אותנו מעניין משטח המגע של המחט עם קירות חריצי התקליט והזווית שבה נתון משטח זה ביחס לחריץ. הזווית הזו נקראת SRA שמשמעותה Stylus Rake Angle או זווית ה'גריפה' של המחט. למעשה, ללא קשר לזווית ה-cantilver, כל יצרני הראשים מכוונים את המחטים לזווית גריפה סטנדרטית (פלוס \ מינוס ובמגבלות איכות הייצור). אם לא היו עושים כך, המחט לא היתה יושבת בחריץ בזווית האידאלית כאשר הזרוע מקבילה לתקליט.

למעשה, תחת הכותר "Analog Audio Disk Records and Reproducing Equipment" תקן IEC98-1987 בסעיף 8.1 ממליץ על SRA של 0° עד 5° כאופטימום לכלל המחטים ומתיר, בסעיף 11.3.3 העוסק במחטים שאינן בעלות חתך כדורי, ערכי SRA שליליים של 8° וחיוביים של 4°. זאת בתנאי ה-VTF המומלצים על ידי היצרן. הסברים ונתונים נוספים כאן.

באיור מתוך התקן הגרמני DIN IEC98 המקביל לתקן האמריקאי IEC98 משנת 1987, ניתן לראות את הניצב לפני התקליט כקו מקווקו. הזווית שמשמאלו היא SRA שלילית וזו מימינו, SRA חיובית.

תמונה

אין מטרת פרסום זה ליצור וויכוח על רקע טרמינולוגי של הבדלים בין VTA ו-SRA. שניהם אספקטים תאומים של אותה מכניקה וגאומטריה. לא בכך עסקינן. עם זאת, מכל האמור, עולה ש-VTA הוא פרמטר חסר משמעות אמתית לגבי משתמשי פטפונים. VTA מתייחס לקשת שבה נעה המחט בהערכה הקרובה ביותר למסלול ראש החריטה והוא משמש בעיקר את יצרני הראשים. VTA לא היה פרמטר מפורסם כלל ועיקר אילו לא היה מסונף (מכורח המכניקה של ה-cantilever שעליו מורכבת המחט) לזווית החשובה יותר, זווית הגריפה של המחט, SRA. לכן, מעתה, אתייחס ל-SRA ולא ל-VTA בהקשר של כיוונים, ונוכל לדבר על מהי מידת השפעתנו על ה-SRA והאם ה'דקדקנות' בפרמטר הזה חשובה כל כך.

על מה הוויכוח?

Roy Gandy מבעליה של חברת Rega והמהנדס הראשי האחראי על פיתוחה של אחת הזרועות האייקוניות ביותר במאה ה-20, ה-RB-250 מייצג אסכולה אחת בהקשר שלנו. בפרסום 'עמוד העובדות' העוסק ב-VTA טוען גנדי שלכיוון VTA אין משמעות כמעט בכלל:
[left]
We hope we have explained to the reader that VTA adjustment is of little or no significance. There are many other simple structural changes that are more important, such as fixing thecartridge rigidly to the arm and fixing the arm tightly to the turntable[/left]
...
מנגד, עומד Roy Gregory שכיהן בעבר כעורך הראשי של המגזין הבריטי היוקרתי Hi-Fi+ ושמתוקף תפקידו הבכיר באחד מכתבי העת המשפיעים ביותר בתחום האודיו באנגליה הפך לבר דעת וסמכות בנושאים האמורים. Gregory סקר בשנת 2004 את ה-VPI TNT אך בחר להתמקד במכניזם כיוון ה-VTA שהציעה זרוע ה-JMW של הפטפון האמריקאי המשובח.

בפרק מיוחד שהקדיש לנושא, סיפר גרגורי על זרוע ה-JMW המציעה מנגנון מיקרומטרי משוכלל המעניק למשתמש שליטה מדויקת ב-VTA באמצעות סקלה השולטת בגובה הזרוע. כל 'קליק' בסקלה הזו, משפיע על גובה הזרוע ב-0.35 אלפיות האינטש (0.00035 אינטש שהם כ-0.0091 מ"מ, שהם 9.1 מיקרון או מיליוניות המטר). גרגורי הגדיל לעשות וטען שביצע שינויים עקביים בגובה הזרוע באמצעות הסקלה, תוך כדי ניגון תקליט הטסט האהוב עליו (Argenta Concierto de Aranjuez), כדי למצוא את זווית ה-SRA האידיאלית. משמצא Gregory את נקודת ה'G' האנלוגית (sweet spot במקור) הוא טען שדי בפלוס או מינוס שני קליקים בסקלה של ה-VPI כדי להשפיע בצורה משמעותית על הפלט.

הפרסום הזה של גרגורי פתח תיבת פנדורה של דיונים שעסקו בשאלה האם שני האישים האמורים ראויים עדיין למעמדם הרם בעולם האודיו כסוג של הוגי דעות ומגבשי מדיניות. אין לזלזל בתפקידו הרם של גרגורי. ל-Hi-Fi+ היה בזמנו הכוח לרומם או להחריב יצרני אודיו ואת תוצרתם ברחבי הממלכה הבריטית, ואילו גנדי מ'ריגה' נחשב לדמות אקסצנטרית וסוג של מהנדס 'גורו' בעולם האודיו. שתי האסכולות לא מתיישבות האחת עם השנייה ואין ספק שמישהו מהם טועה. נשאלה השאלה מי מהם.

'תיבת הפנדורה' של רוי גרגורי: VPI TNT

תמונה

Geoff Husband מהמגזין TNT Audio הרים את הכפפה כבר ב-2004. בכתבה זו אני עושה שימוש נרחב בחומר ממאמר שלו שזכה לפרסום רב (ולאיומים כאלו ואחרים כולל בתביעות משפטיות מצידו של גרגורי). Husband תקף את האסכולה של זה האחרון וגרס אותה, עד דק, בצורה אמפירית חסרת פשרות.

כל מהנדס בר דעת, שם בוודאי לב לדקויות שמסתתרות תחת מעטה ה'דיוק' של הסקלה ה'ייחודית' של VPI. זכרו שגרגורי טען שכל 'קליק' בסקלה המיקרומטרית של VPI פירושו הגבהה או הנמכה של גובה הזרוע ב-0.00035 אינטש או, בשיטה המטרית, ב-9.1 אלפיות של מ"מ שהם בערך מאית אחת של מילימטר. בזרוע "12 כמו של ה-VPI בעלת 300 מ:מ בקירוב של אורך אפקטיבי, דרושים 5.23 מ"מ של שינוי בגובה הזרוע כדי להשפיע במעלה אחת בלבד על זווית ה-SRA.

זרוע ה-JMW 12" בעלת מנגנון כיוון ה-VTA המיקרומטרי

תמונה

עולה מכך, שכל מילימטר של שינוי בגובה הזרוע של ה-TNT, על-פי דבריו של גרגורי, משפיע ב-0.19° (חמישית המעלה בערך) על ה-SRA. גרגורי טען ששני קליקים בסקלה משפיעים בצורה משמעותית (vital במקור) על הפלט. כלומר טווח של 18.2 מיקרון (182 אלפיות המילימטר) בשינוי בגובה הזרוע - יש לו השפעה חיונית.

על-פי היגיון זה, דרושים למעלה מ-100 'קליקים' כדי להשפיע במילימטר על גובה הזרוע וזאת כדי להשפיע בחמישית המעלה על ה-SRA. מדובר בטריגונומטריה פשוטה של כיתות ט' והטענה הזו של גרגורי עלולה להיחשב ללא פחות מתמוהה בקרב מהנדסים שזוכרים עדיין את פונקציות הסינוס, הקו-סינוס והטנגנס מבית הספר התיכון. היא נוגדות את האינטואיציה וההיגיון הבריא ובעיני רבים הטענה הזו פשוט לא מחזיקה מים. עם זאת, כשרוי גרגורי אומר קבל עם ועדה שהוא שומע הבדלים ב-0.19° SRA - אף אחד לא חושב, שהוא לא משוכנע, שזה מה שהוא שומע.

אז למה לא בעצם?

מדוע הטענה של גרגורי וחסידי אסכולת ה-"Pro VTA" כה תמוהה? מכמה סיבות. חלקן מפורט להלן:

ראש DRT-1 של Dynavector בפעולה, בהגדלה של X10

תמונה
  • ראשית, קשה מאוד להגיע לרמת דיוק של 0.5° SRA באמצעים סבירים שלא לדבר על 0.19°, המהווה את טווח ה-'G' הקסום, כפי שטוען גרגורי. הצילום למעלה לקוח מהמאמר של Husband ומדגים ראש של Dynavector בהגדלה של פי עשר. מי מכם יכול לזהות הטיה של 0.5° בזווית ה-SRA של המחט? אף אחד!

    כדי לבצע זאת דרוש מיקרוסקופ דיגיטלי בהגדלה של X200 שאת הפלט שלו ניתן להעביר דרך כניסת USB לתכנת מחשב שמסוגלת לשרטט אנכים על-פני הקלט ולחשב זוויות. זה לא בדיוק הציוד הביתי המצוי בידי כל אחד, ומי שבכל זאת מחזיק ציוד כזה, יודע שאין אפשרות לתפוס את אותה תמונה פעמיים, מבלי להזיז את ההתקן ממקומו, תוך כדי התעסקות עם הפטפון בין תמונה לתמונה. בהגדלה של 200X, רק לתפוס את המחט בפוקוס - פעם אחת, זו התעסקות של שעות. לא שזה בלתי אפשרי, רק שזו דרישה קצת לא סבירה מציבור של צרכנים. אז בואו נכניס קצת פרופורציה לטענה הנ"ל. עכשיו שאנחנו יודעים את גודל הבעיה (יותר נכון את קנה המידה המזערי שלה) בואו נתקדם...
  • שנית, לתקליטים שונים יש עובי שונה. מי שהזמין לאחרונה רה-מאסטרים מודרניים של יצירות קלסיות מכיר בוודאי את תקליטי ה-180 גרם הקורצים כל כך לאודיופילים. הם פשוט שמנים בטירוף. אז נניח שאני כרגע מסובב את אחד השמנמנים האלה על הפטפון, שלפני שנייה כיוונתי לו את ה-SRA לרמה המולקולרית של 0.19° שבמקרה נפלה על נקודת ה'G' האודיופילית של תקליט LP רגיל במשקל 120 גרם. הייתי יכול להיות מאוד מרוצה, אלא שבשנייה שהנחתי את הויניל השמנמן על הפלטה, שיניתי בעל כורחי את זווית הניצב\יתר של משולש העמוד\זרוע\תקליט ולמעשה הקטנתי את זווית ה-SRA באותה מידה שהיתה נגרמת אילו הייתי מנמיך את הזרוע ב-2 מ"מ בעמוד שלה.

    כבר אמרנו שכל מילימטר בדוגמת זרוע ה-"12 שלנו, משפיע על ה-SRA ב-0.19° כך שבלי להתכוון בכלל, כבר שיניתי את ה-SRA בכמעט 0.4° שהם יותר מכפליים הטווח הקסום של גרגורי. זה לא מתיישב טוב עם הטענה שלו ולמעשה, עולה מכך שכל תקליט דורש כיוון VTA משלו. לא סביר!
  • שלישית, התאוריה הזו קורסת בעולם האמתי שבו מרבית התקליטים אינם באמת ישרים. רוב התקליטים שלנו, למרות שלא נעים לנו לחשוב אחרת עקומים מיום לידתם (warped). נסו לבחור 10 תקליטים אקראיים ולסובב אותם על הפלטה ב-33.3 סל"ד. הסטטיסטיקה מדברת על כך ש-7 מהם יפגינו עיוות שבין 0.5 מ"מ ל-2 מ"מ של עליות וירידות בעת הסיבוב (הפרש של עד 4 מ"מ). אם תקליט 'שמן' משנה לנו את ה-SRA ליותר מכפול ממה שהגדיר גרגורי כסטייה מנקודת ה-'G', מה יהיה עם תקליט בעל עיוות של 2 מ"מ שגורם לזרוע לדלתה של 4 מ"מ 33.3 פעמים בדקה? וזה עוד לא הכל...

    ע"פ Husband הנוהג בקרב יצרני הפטפונים בארה"ב, בכל הקשור לפלטות שהם מייצרים, גורס שפלטות בעלות עיוותים של עד 0.1 מ"מ נמכרות כתקינות. כלומר, גם הפלטות של הפטפונים האמריקאים המשובחים, שמגיעות לידי הציבור, אינן בהכרח ישרות לחלוטין. עיוות של 0.1 מ"מ בפלטה פירושו סטייה גדולה ממה שהגדיר גרגורי כטווח נקודת ה'G' האנלוגית (sweet spot) ושלטענתו סטייה ממנה גורמת להבדלים שמיעים.
  • Len Gregory האיש מאחורי תקליט הטסט של HiFi News ויצרן ראשים מקצועי המוכר בעולם האודיו בכינוי The Cartridge Man, טען באזני Husband, ש'הכל קשקוש' ושהראשים שהוא מייצר, ראשים הידועים ברגישותם הרבה, יכולים להתמודד עם כל סוג ועובי של תקליט מבלי שבעל הפטפון יאלץ להתעסק באחורי הזרוע ובכיוונה. אם ראשים רגישים (הכוונה לחתך מחט מוארך ומתקדם, cantilever קצר ומערכת מתלים רכה) אינם בררנים לגבי ההפרש בעובי תקליטים או עיוותים שונים בהם, על אחת כמה וכמה ראשים מצויים ופחות רגישים.
  • לפחות חלק מיצרני הזרועות המובילים - לא מייחסים חשיבות מיוחדת ל-SRA ולבטח לא ברמה שגרגורי מיחס. Dynavector וגם Clear Audio מייצרים זרועות בעלות אורך אפקטיבי של כ-85 מ"מ, בסדר גודל של שליש מה-"12 של VPI. בקנה המידה הזה, כל שגיאת SRA תוכפל פי שלוש, והזרועות האלה, על-פי התאוריה של גרגורי, לא אמורות להגיב טוב לעיוותים בתקליטים או לעובי תקליטים שונים. הן עדיין נמכרות במחירים מדהימים וזוכות לביקורות מעולות.

    ה-507-DV של Dynavector בעלת אורך אפקטיבי של 85 מ"מ. על-פי התאוריה של גרגורי זרוע כזו רגישה לזווית SRA לא מכוונת עד פי שלוש יותר מה-JMW בעלת ה-"12 של VPI. ועדיין... זרוע מעולה לדעת חלק מהמומחים

    [img2=550x412]https://lh4.googleusercontent.com/-ht-s ... 507big.jpg[/img2]
  • היגיון צרוף. הביטו בחתך המחט של Dynavector (מה שהם קןראים MicroLine), אחד המתוחכמים שיש שם בחוץ:

    תמונה

    האם זו נראית מחט שתיכשל בתפקידה עקב שגיאת כיוון של חלקיק המעלה ב-SRA? לא סביר. הקצה המעוגל שלה נראה כמו משהו שיכול להתמודד בכבוד עם מספר מעלות בודדות של שגיאת SRA (ובל נשכח שהתקן המקובל מתיר בין 4 ל-8 מעלות כאלו) מבלי 'לכרסם' בויניל ולהשחית את עצמה. האם הגיוני שמהנדסי Dynavector תכננו את יצירת המופת הזו בעלות של $$$ עד $$$$ רק בכדי שרגע אחד של חוסר תשומת לב ושגיאת כיוון של קצת יותר מ-0.19° ישלחו את ההשקעה הזו אל פח האשפה? לא נשמע סביר.
לקראת סיום, נקודה מעניינת נוספת עוסקת, רחמנא ליצלן, דווקא במכניזם לכיוון VTA שמציעים מספר פטפונים יוקרתיים. אלה נקראים VTA Towers או 'מגדלי VTA' ועקרון פעולתם הוא עיקרון של בורג (בדומה מאוד לזה המצוי ב-Technics SL-12XX) המעלה ומוריד את התקן תושבת הזרוע מעלה ומטה. ישנם מומחים, כ-Husband למשל, הגורסים ששום דבר אינו יכול להיות גרוע יותר מאשר ההברזה המצויה בהתקני הבורג האמורים. ההברזה הזו, כך הוא טוען, לכשעצמה כוללת עפיצויות שונות ברמה המיקרוסקופית היוצרות חופשים המשפיעים על גובה הזרוע ובהכרח על ה-SRA. כך גם צירים, גימבלים, מחברים, טבעות חבקים וכל חלק מכני אחר במבנה הזרוע.

למעשה, הגישה הרווחת בתכנון זרועות היא זו שטוענת שככל שהתכנון ההנדסי פשוט יותר כך עולה איכות הפלט. זו הסיבה שבעטיה אנו מוצאים זרועות (SME 3009 למשל) בעלות שלה אינטגרלית שאינה ניתנת להפרדה, בעלות מטה אחיד ומבנה בסיסי מאוד. VPI בתחילת דרכה, ביטלו אפילו את מנגנון האנטי-סקייט של זרוע ה-JMW וסיפקו לציבור הצרכנים פתרון בדמות 'סבסוב' הכבלים המשתרבבים מעלה מציר הזרוע, ככוח נגד לאפקט ה-skate.

מוזר ככל שיהיה, VPI לא האמינו בתקפותו של כוח ה-anti-skate (זו לכשעצמה טענה הנדסית מעוררת תהיות) ועשו הכל כדי לשמור על מבנה זרוע בסיסי. את העדר מנגנון ה-anti-skate הסבירו ב-VPI ברצון להמנע מסיבוכים שהוא מציג ואת ההשפעות הבלתי רצויות שיש לו על הפלט. עם זאת, בד בבד, החברה הציגה את המכניזם המיקרומטרי שלה לכיוון VTA בזרועות JMW כדי לתור אחר אותה נקודת 'G' חמקמקה ב-SRA. זאת תוך התעלמות מוחלטת מכל העקרונות ששימשו את החברה להסביר מדוע לא התקינה גם מכניזם אנטי-סקייט בזרוע. תמוה מאוד!

VPI שינו בינתיים את דעתם והציגו בפטפונים שלהם גם פתרון לבעיית ה-anti-skate בדמות מנוף קטן המושך משקולת המקנה לזרוע את הכוח להתנגד ל-skate. טוב מאוחר מאף פעם לא, אך עדיין, ההתנהלות הזו מדגימה איזושהי אי עקביות הנדסית בנושאים שהם, לדעת מומחים רבים, אקוטיים הרבה יותר מהמרדף אחר שברי זווית ה-SRA. אנקדוטה מתמיהה ללא כל ספק!.

ומה בכל זאת?

כיוון VTA הוא חשוב. אבל לא עד כדי כך. לפשטות הזרוע, קשיחותה וכיוונים גאומטריים אופקיים (אזימוט וכיוון ראש) יש השפעה גדולה יותר. החוזה הבסיסי של יצרני הזרועות והפטפונים ויצרני הראשים עם הצרכנים ושלפיו זרוע מקבילה לתקליט מבטיחה כיוון VTA הולם - עדיין מתקיים ברובו. החוזה הזה מעט שברירי מיום לידתו. העובדות הן שלרבים מיצרני הראשים יש בעיה אמתית להתקין את המחט הזעירה על המוט שלה בזווית הנכונה. במחטי יהלום מודבק דרוש פרק זמן כדי לתת לדבק להתייבש, והתהליך רגיש. במקרים אחרים מושחלת המחט לחור שיצרה קרן לייזר בתהליך ידני שחשוף לשגיאות אנושיות. התהליך מתבצע תחת מיקרוסקופ ע"י עובדים שנדרשים לחזור עליו פעמים רבות ועייפות העין משחקת כאן תפקיד.

ממילא, לרוב משתמשי הפטפונים אין שליטה אמתית בזווית ה-SRA. אי אפשר לוודא תקינות של הזווית הזו בעין בלתי מזוינת והציוד האופטי הדרוש לכך יקר ומסורבל. מחטים בחתכים שונים, כגון חתכי ה-fine line המוארכות רגישות יותר לכיוון VTA מוצלח, אך בשום מקרה לא ברמות שצוינו ע"י גרגורי והמצוטטות ע"י אסכולת ה-VTA Pro. לשינוי גובה הזרוע במילימטר אחד יש השפעה מינימלית על זווית ה-SRA, כחמישית של מעלה בזרועות "12 וכרבע בזרועות "9. השינוי הזה קטן מזה שיוצר תקליט מעוות באופן תקני, שלא לדבר על תקליט 180 גרם בעובי של 3.5 עד 4 מ"מ.

תנ"ך התקנים של IEC מתיר למחט סטייה של בין 4° קדימה, ל-8° אחורה, (או טווח סטייה של 12°) SRA. חשבון פשוט מראה שכדי 'לטייל' על פני כל הטווח הזה אנחנו יכולים להעלות ולהוריד את זרוע ה-"9 שלנו ב-48 מילימטר (4.8 ס"מ).
מרבית, אם לא כל הזרועות, כלל לא תומכות בטווח כזה. הזרועות המתירניות נותנות לנו טווח של 2° שינוי, או טווח של כ-8 עד 10 מ"מ שינוי אנכי. עם זאת, באופן תאורטי, יכולנו בקלות להרים את הזרוע ב-2 סנטימטרים בלי לחרוג מטווח ה-SRA התקני. טענת 'המילימטר' לאור האמור, לא מחזיקה מים במציאות.

התמקדו בכיוונים גאומטריים אופקיים. על האנכיים ממילא אין לכם יותר מידי שליטה.

[img2=550x312]https://lh5.googleusercontent.com/-JmF6 ... gnment.jpg[/img2]

בשורה התחתונה אתם לא צריכים מיקרומטר, לא צריכים זרוע גרנדיוזית ופטפון יקר, ולא צריכים ציוד אופטי באלפי שקלים. דרוש רק מעט הגיון בריא, כיוון ראש באמצעות פרוטרקטור מתאים, והערכה תקנית באמצעות עין בריאה של הקבלת הזרוע לתקליט. מי שממש מתעקש וחושש לבריאות המחט שלו, מוזמן להשתמש בתקליט טסט. אלה בדרך כלל עושים עבודה נפלאה ומהווים למעשה את הדרך הכמעט יחידה לביצוע כיווני anti-skate ואזימוט יעילים.

raniburg
סמל אישי של משתמש
חבר ותיק
חבר ותיק
הודעות: 1434
הצטרף: אוקטובר 2012
נתן תודות: 738 פעמים
קיבל תודות: 395 פעמים

נושא שלא נקרא #2 

הזכרת לי שפעם בטעות! קראתי מאמר באחד הפורומים האלה שהזכרת ,אולי,שדן בסוגיה האם מיקרוסקופ דיגיטלי נותן תמונה ''נכונה'' של המחט או שחייבים מיקרוסקופ אופטי,טענו שם בין היתר שהדיגיטלי בגלל שההגדלה שלו היא לא אופטית בעיקרה ,אינו נותן SRA מדויק :roll:
אני לא זז מכאן עד סוף הצד

avile7
חבר פעיל מאוד
חבר פעיל מאוד
הודעות: 397
הצטרף: נובמבר 2005
נתן תודות: 47 פעמים
קיבל תודות: 25 פעמים

פשוט וואוו

נושא שלא נקרא #3 

אחלה מאמר ,עם המון ידע ותובנות.
הצלחת לבלבל כאן גם את ה"מומחים" :מבולבל: :!:

שלח תגובה

חזור אל “וינטאג' ואנלוגי”