עוד אפשרויות

Google translateGoogle translate
RSSמאמרים וחדשות RSS
קישור לעמוד זהLinkback
גרסא להדפסהגרסא להדפסה
del.icio.usשמירה ב del.icio.us
DIGGהמלצה ב-DIGG

מאמרים מהקבוצה

קבלו את Judder: היבהוז בעברית צחה

30/08/2009 - 07:00



 
 
 

הקדמה

הימים הם התקופה המוקדמת של תעשיית הקולנוע, לאחר שאדיסון המציא (או גנב, תלוי אם שואלים אמריקאי או צרפתי, בהתאם) את הראינוע, היה צורך לקבוע קצב אחיד להחלפת התמונות בכדי לקבל תנועה רציפה.

הקצב צריך היה להיות איטי דיו בכדי שלא יבזבז יותר מדי צלולואיד (שהיה ועדיין לא זול במיוחד). הקצב אשר נבחר היה 24 תמונות בשניה.

לא מדובר בקצב מהיר במיוחד, וגרוע אפילו יותר, ההבהוב שנוצר על ידי החלפת תמונות בקצב זה הוא ממש מציק. אכן, בימים הראשונים של הקולנוע פחות עניין את כולם הנושא של הבהובים, אך בהמשך הומצאה שיטת ה-SHUTTER אשר בעצם מכבה עם תריס את האור מהמקרן בקצב שמסונכרן עם קצב הסרט (על ידי חיבור לאותו גלגל שמסובב את הסרט דרך החורים בצדדיו). בשיטת DOUBLE SHUTTER, יצרו הבהוב כפול (48HZ) ובמקום קצב הבהוב מרגיז של 24 פעמים בשניה (24HZ). בהמשך גם עברו ל-TRIPPLE SHUTTER שמשנה את הקצב ל- 72HZ  הרגוע והלא מציק.

וזה בדיוק התוכן שאנחנו רואים כשאנחנו בבית הקולנוע - תכנים בקצב של 24FPS אשר מהבהבים שלוש פעמים עבור כל פריים (הבהוב של 72HZ).

3:2 ו-2:2 PULLDOWN

אכן, 24 פריימים בשניה, מספיק בדיוק בשביל ליצור בעין ובמח האנושיים תחושה מדומה של תנועה רציפה. עם זאת, התנועה הזו מגומגמת למדי.

אבל מה שמעניין באמת הוא מה שקרה כאשר החליטו להקים את הטלויזיה. שידורי הטלויזיה נעשים בארה"ב בקצב של 60HZ. האמת שהן טיפה שונים - הקצב האמיתי מתבצע ב-59.94HZ מסיבות שונות (האטה של 1% מספיקה בכדי למנוע הבהוב ביחס לנורות ליבון באותו חדר, וגם מונע הפרעות פוטנציאליות מרשת החשמל).

שידורי טלויזיה שצולמו בקצב זה נראים מצויין, אבל מה עושים כשרוצים להקרין סרט קולנוע בקצב הזה?

צריך עכשיו להתאים 24 פריימים פרוגרסיביים לשניה ל-60 שדות לשניה. איך שלא מסובבים את זה, החשבון לא ממש עובד כראוי כאן.

הסיבה לכך היא פשוטה מאוד - כשהקימו את הטלויזיה, היא היתה אנטי-תזה לכל מה שהיה הקולנוע. הקולנוע היה מעובד, מסודר, היו מתכוננים אליו ומתלבשים יפה. התוכן היה מוכן, ערוך ומעובד מראש. בימים הראשונים של הטלויזיה, הכל היה חי, לא הכי מתוכנן שבעולם ובעיקר, מאוד פופוליסטי ולא אומנותי. שתי התפיסות היו כ"כ שונות, שאלה שהגדירו את התקנים לטלויזיה אפילו לא חשבו לרגע שבעתיד יהיה עליהם להקרין סרטי קולנוע בפורמט החדש...

לקח לא מעט שנים להביא את עולם הקולנוע לטלויזיה ואז נתקלו בבעיה. ההתאמה הזו בין הקצבים השונים היתה סבוכה וקשה. הפיתרון? 3:2 PULLDOWN. מנגנון שבא בכדי להעביר את התכנים מקצב של 24FPS ל-60Hz.

נתחיל מזה שקצב הדגימה של הסרטים הואט ב-1% בכדי שאפשר יהיה בקלות רבה יותר להתאים את הקצבים. עכשיו מדובר בפועל על 23.976 פריימים שצריך לדחוס ל-59.94HZ.

כל פריים נדגם ופורק לשני FIELDS. את ה-FIELDS היו משדרים ברצף - כך שכל סט היה משודר בעצם פעמיים, חוץ מבסט השני כאשר נוצרת החלפה נוספת בין הפילדים.

על גבי טלויזיה רגילה, לא ניתן לשים לב לאי ההתאמה הזו אבל היא גורמת לכך שבממוצע כל פריים מופיע בטלויזיה 2.5 פעמים. לפעולה עצמה קוראים 3:2 PULLDOWN.

בשביל לעשות את אותה הפעולה באירופה, נדרשת פעולה שונה למדי. כאן משתמשים ב-2:2 PULLDOWN בשילב עם האצה של הסרט ל-25HZ (כלומר, מאיצים את הקול והוידאו ב-4% בכדי להתאים את הקצבים) ולכן אורכם של סרטי קולנוע שמשודרים בטלויזיה באירופה ובישראל קצרים ב-4% מכפי שהם בארה"ב או בקולנוע.

JUDDER

פירוש המילה JUDDER היא סוג של רעד שעובר לנו בגוף. זה בדיוק סוג הרעד העדין שמייצר מנגנון ה-3:2 . זה מגיע לרמה כזו שניתן בקלות להבחין בתופעה ולזהות האם המקור של סרט כלשהו הוא מפילם (ואז הוא אכן עבר את הפרוצדורה של 3:2) או ממצלמת וידאו (ואז הועבר כמו שהוא).

אחת ההשוואות שנעשות באופן תדיר הוא כשמדובר במסכי LCD עם יכולות 100HZ (המצאת פריימים ביניים) - התופעה גורמת לסרטים המשודרים בשיטה זו "להרגיש" כאילו הם סרטים שצולמו במצלמה רגילה...

כלומר, בעצם אפשר לאפיין עכשיו 2 סוגי JUDDER עיקריים בינתיים:

1. הרעד אשר קיים בתוכן שעבר 3:2 PULLDOWN עבור תכני NTSC

2. הרעד של 2:2 PULLDOWN עבור תכנים אירופאים.

מן הסתם, כל אחד משני ה-JUDDERS הללו מרגישים שונים.

תנועה

אפשר כבר לעבור לתרגום העברי של המילה JUDDER הלא הוא "היבהוז". כגוף מקצועי מוביל בתחום, אנחנו לא יכולים להמתין שהאקדמיה תתפנה בכדי להמציא מילים חדשות בתחום שלנו והתחלנו כבר להשריש את המילים השונות שמתייחסות לתחום האהוב עלינו כ"כ.

היבהוז יוגדר כהבהוב או גמגום בעת תזוזה (היבהוב בעת תזוזה = היבהוז). ניתן גם באיות ללא ה-יוד (הבהוז).

יש מספר סוגי הבהוז. שניים מהם כבר תארנו לעיל, וכל אחד מהם מתנהג מעט שונה.

נוסיף לסיבוך פרמטר נוסף - בעת ניגון של כותרי בלו-ריי (כחלאור? טיפה קרוב מדי לשם המשפחה שלי, הייתי אומר), ניתן לנגן אותם בקצב המקורי שלהם. קרי: 24 פריימים פרוגרסיביים בשניה!

ואז נוצר לו הבהוז חדש ומרתק, אותו הבהוז בדיוק אשר היה קיים מאז ומתמיד בקולנוע.

הבהוז זה הוא תוצאה של תנועה מהירה מדי ביחס למה שהמוח עדיין מחשיב כתנועה רציפה. התוצר שלו הוא תנועה מגומגמת ולא רציפה.

תנועות חדות כגון כניסה מהירה מדי של אובייקט לתוך סצינה, או גרוע מזה - תנועה מהירה מדי של המצלמה ביחס לסצינה כולה, יכול לגרום לתופעה להחמיר שבעתיים. הסובלים ממנה במיוחד הם מי שהתרגל כבר לתיקונים השונים ויתקשה לקבל את התמונה הנ"ל שלמרות שהיא בדיוק אחד לאחד המקור הקולנועי - עדיין סובלת ממחלות הילדות של הקולנוע, אי שם בתחילת המאה הקודמת!

MICROJUDDER

תת-הבהוז, או MICRO JUDDER נוצר כגמגומים קצרים ולא עקביים בהכרח (INTERMITTENT) אשר נוצרים בגלל פריימים חסרים או אי התאמה של קצבי נתונים. דוגמא אופיינית לכך היתה בוידאו שהיה ניתן לנגן במחשבים עד לפני מספר שנים, כאשר התופעה ירדה מהפרק. כיום היא יותר נדירה ונוצרת בשני מקרים מיוחדים:

1. פספוס של פריימים בגלל חוסר עמידה בזמנים של מחשב או חוסר סינכרון מול VERTICAL SYNC.

2. פספוס TIMING (בגלל מחסור ב-GENLOCK) - נדיר יותר ודורש עין מאוד חדה לזיהוי...

איך מתקנים היבהוז?

נתחיל מזה שאי אפשר באמת אף פעם לתקן הבהוז באמת. הסיבה היא שהוא קיים במקור ולכן תמיד יהיה קיים ברמה כזו או אחרת. עם זאת יש דרכים להתמודד איתו ולהוריד את העוצמה שבה הוא מציק לאלה שהוא מציק להם...

  • זיהוי 3:2 PULLDOWN או 2:2 PULLDOWN ותיקון שלו. זה התיקון המקורי של היבהוז והוא מחזיר אותנו לנקודה שבה יש עדיין סוג של גמגום אבל "לפחות" הוא לא מהסוג של שלושה צעדים קדימה, שניים לאחור...
  • תיקון INTERMEDIATE FRAMES (או INTELLIGENT FRAME CREATION, או 100HZ או 200HZ או מה שכל חברה מחליטה לקרוא לזה השבוע). זה כמובן מחליף את התופעה בסוג של ריאליזם מוגזם וכמובן שזה מוסיף תופעות לוואי משל עצמו. תאורטית, עם מנה מאוד רגועה של פריימים בין לבין - ניתן להגיע לתוצאות שלא מציקות מדי לעיניהם של הפיוריסטים אך עדיין תקל על התופעה עבור ההדיוטות.
  • במידה ומדובר על MICRO JUDDER, יש צורך גם ב-GENLOCK או SYNC LOCK וגם במנגנון DOUBLE BUFFERING (זה כבר בד"כ מתבצע ב-RENDERER במחשב). כמו כן קריטי שהמחשב או הנגן יעמדו בקצב הנתונים של המקור, ולא יספספו פריימים.

סיכום

מדובר בתופעה שימושית ונעימה בערך כמו גשם חומצתי כשאתם ללא מטריה. יש כאלה שריח החומצה על העור שלהם לא מטרידה במיוחד, אבל הרגישים מביננו יסבלו ממנה למדי. אין לה פיתרון פרמנטטי מכיוון שתעשיית הקולנוע עדיין מאמינה, בדיוק כמו לפני יותר מ-100 שנה, ש-24 פריימים בשניה זה להיט, ואולי יותר חשוב - זה חוסך להם הון עתק.

הפתרונות כנגד הצרה הזו הם מועטים, חלקיים ולעיתים פשוט לא סימפטיים. אפשר רק לקוות שבדורות הבאים של מעבדי תמונה ניתן יהיה להגיע לרמה כזו של תיקון שלא תגרום לעוויתות בעיני המאמינים האדוקים באיכות התמונה.

לדיון בנושא זה בפורום לחצו כאן.



עוד מ: oferlaor
תגיות


דרגת קושי: 7
דירוג הכתבה

דירוג ממוצע:

5.0
(2) הצבעות

בהקשר זה

 איך לקרוא מאמרי וידאו (חלק א)
 איך לקרוא מאמרי וידאו (חלק ב)
 מסך פלזמה או LCD?
 תנע זויתי ב-LCD
 ביקורות וידאו
 מדריך לכיול YES IMPACT
 איזה גודל וסוג מסך אני צריך?
 100HZ במסכי LCD
 תאורת LED במסכי LCD
 עוד על וידאו


המאמר הפופולרי ביותר בתחום וידאו:
כל מה שרצית לדעת על מסכים = טיפ היום
תקנון / תנאי השימוש באתר צור קשר / contact us כל הזכויות שמורות לקבוצת ht