סרטי מארוול הם כבר מזמן לא רק סרטים. הם חלק מייקום קולנועי, הם חלק מתופעה תרבותית, הם חלק ממלחמת מותגים, להתייחס לסרט של מארוול רק כסרט קולנוע יחמיץ את הפואנטה של יוצרי הסרט, ואתם יודעים מה? גם את הפואנטה של חלק ניכר מצופי הסרט. אפשר היה לעשות את 'הנוקמים: מלחמת האינסוף' אפילו טוב יותר. הוא לא סרט מושלם, חלק מקווי העלילה שלו מופרכים, חלק מהדיאלוגים בו רדודים, וחלק מהדמויות עושות שטויות רק כדי לאפשר לסיפור להגיע לנקודות הרצויות. אבל כאמור – זה לא סרט שעומד בפני עצמו. הוא צריך להתחשב בסרטים קודמים, בסרטים עתידיים, במעריצים, במבקרים, במתחרים, במרצ'נדייז של תאגיד בינלאומי, ובעיקר בציפיות בלתי אפשריות שנבנו לאורך שנים. ליצור סרט שחייב להתייחס לכל כך הרבה גורמים, אולי הכי הרבה גורמים אי פעם, חוץ מהיצירה עצמה – זה כבר אתגר ענק. ענק? ענקי. הכי ענק אי פעם. והסרט הזה, אם להיות הוגנים, עומד באתגר. אפשר להתווכח באיזו רמה של הצלחה, אבל לא לקרוס בפרוייקט הכי גרנדיוזי אלא להיפך – לעמוד על שתי רגליים ולהמם את הקהל (במובן של פטיש בראש) – זה לא מובן מאליו. מארוול הוכיחו בפעם המי-יודע-כמה שהם יודעים מה הם עושים, או לפחות נותנים את ההרגשה שהם יודעים מה הם עושים. אולי כדאי לפרגן להם, כי בכל זאת – מדובר בסרט הקומיקס הכי בומבסטי בתולדות הקולנוע. זו לא התרשמות אישית שלי, זו עובדה שכדאי להתרגל אליה.
העלילה הבסיסית פשוטה, כמעט פשוטה מדי: תאנוס (ג'וש ברולין), הטיטאן החייזרי שפגשנו בסרטי "שומרי הגלקסיה" ו-"הנוקמים" הקודמים, יוצא לחפש את ששת אבני האינסוף ולחבר את כולן לכפפה אחת, שתאפשר לו להשמיד חצי מהיקום בהקשת אצבעות קלילה. אבל רק חצי, החצי השני בסדר.
האבנים הן: אבן המחשבה שמאפשרת קריאת מחשבות, אבן המציאות המאפשרת שליטה בחוקי הפיזיקה, אבן העוצמה המאפשרת גישה לכל האנרגיה הקיימת ביקום, אבן המרחב המאפשרת להגיע לכל מקום ביקום או להיות בכמה מקומות בו זמנית, אבן הזמן המאפשרת שליטה בזמן, ואבן הנשמה המאפשרת לשלוט בנשמה של כל יישות בייקום. רוב האבנים קיבלו התייחסות כלשהי בסרטי מארוול הקודמים ולכן צפייה בהם בהחלט תעמיק את ההבנה וההנאה מ-'מלחמת האינסוף'. מומלץ אך לא חובה.
עם כל כך הרבה גיבורי-על, קווי עלילה והתרחשויות מקבילות, הגיבור האמיתי של הסרט הוא למעשה תאנוס. הוא מקבל הכי הרבה זמן מסך, ונעשה ניסיון אמיתי (ולא כל כך מוצלח לדעתי) לעבות את הדמות שלו וליצור עימה הזדהות ופחד בו זמנית. יחד עם זאת, הוא בהחלט ענק וחכם ומאיים – והוא אחד הנבלים המוצלחים של מארוול, למרות התחרות הלא מרשימה.
כמות סצינות האקשן ב- 'מלחמת האינסוף' היא חסרת תקדים. קרב רודף קרב רודף קרב, בכוכבים שונים ובין גיבורים שונים מסרטים שונים. אין לזה אח ורע בהיסטוריה הקולנועית הקצרה של יקומי הקומיקס הקולנועיים, וזה פשוט מרשים ויזואלית בצורה בלתי רגילה. מומלץ לצפות על מסך גדול ועם סאונד עוצמתי. הסרט מצליח לג'נגל בין הסצינות, הגיבורים והאבנים השונות מבלי לאבד את הצופה ואת הקצב, תוך שילוב ההומור המאפיין את סרטי מארוול וקריצות רבות לתרבות העכשווית ולסרטים קודמים. הנוקמים, שומרי הגלקסיה, ד״ר סטריינג', ספיירדמן, הפנתר השחור – כולם ורבים נוספים מתנקזים לעולם אחד ענק ומגניב, להילחם אחד בשני ובעיקר בתאנוס – ואיכשהו זה מצליח להחזיק מעמד ולהיות פחות או יותר הגיוני. בעיניי זה הישג מרשים ביותר, והציפייה לסרט "הנוקמים" הבא שאמור לצאת בשנה הבאה – רק עלתה. מארוול יכולים לסמן 'וי' גדול לאחר עשר שנות יצירה. כמה גדול? הכי גדול. עד הדבר הגדול הבא.
הנוקמים: מלחמת האינסוף (Avengers: Infinity War)
ארה״ב 2018
בימוי: אנטוני וג'ו רוסו
תסריט: קווין פייגי
שחקנים:
כל גיבורי העל מכל הסרטים של מארוול + אורחים נוספים. גורם לעונה ממוצעת של "משחקי הכס" להחוויר.
בין היתר: רוברט דאוני ג'וניור, כריס אוואנס, כריס המסוורת, סקארלט ג'והנסון, מרק ראפלו, אנטוני מקי, ג'רמי רנר, אליזבט אולסן, פול בטאני, כריס פראט, בנדיקט קאמברבץ', טום הולנד, ג'וש ברולין, גווינת פאלטרו, טום הידלסון, בניסיו דל טורו, אידריס אלבה, פיטר דינקלדג', בראדלי קופר, וין דיזל
אורך הסרט: 149 דקות
הסרט מופץ בישראל ע"י פורום פילם
לדיון בנושא: סרט לסופשבוע – הנוקמים: מלחמת האינסוף (Avengers: Infinity War)