Ghost of Tsushima – ביקורת משחק

האם "רוח הרפאים מטסושימה" יצליח להחזיק את ראשו מעל המים הגועשים של סערת TLOU2? האם הוא יבלע בעלטה של משחק ...


שוחק על: PS4 PRO + LG B6.
עותק מוקדם: באדיבות פליסטיישן ישראל.
חשש מספויילרים: ה-NDA שקיבלתי מתיר לדבר על דברים ספציפיים מאוד ממהלך המשחק. אתם יכולים להיות משוכנעים שלא אחרוג ממנו ואף אגדיל ואשאיר לכם מספיק מקום לדמיון איפה שיתאפשר.

היה היה

המשחק מבוסס על הפלישה המונגולית לאיי יפן מהמאה ה-13 לספירה. אך מביא אתו ספור פרי דמיונם ועטם של אולפני SuckerPunch שאחראים בין היתר על סדרת משחקי Infamous המוצלחת ל-PS3 ול-PS4. בשנת 1274 סיים חוטון חאן (Khotun Khan) את השתלטות האימפריה המונגולית על סין וקוריאה וסימן את היעד הבא שלו בדרך לכיבוש יפן רבתי – האי טסושימה.
לסמוראים של טסושימה היה קוד מאוד שמרני בנוגע לטקטיקות לחימה. להביט לאויב בעיניים, לתקוף פנים מול פנים ולהשתמש בכלי נשק יפנים בלבד. למונגולים לעומת זאת, שהיו ביתרון מספרי וטכנולוגי עצום על היפנים לא היה אלוהים ובטח ובטח שלא רחמים. 80 ממיטב הלוחמים של טסושימה נשחטו בקרב בזה אחר זה למעט שניים. אחד מהם הוא סנסיינו וגיבורנו ג'ין סאקאיי.

הדרך להיות נינג'ה מטורפת מתחילה בדקירה קלה בגב ושיסוף של הגרון

הספור של GOT הוא פשוט מאוד בבסיסו, אך מורכב במהותו. ג'ין סקאי משבט סקאי המכובד והמפואר, כמעט וקיפח את חייו בקרב וכעת הוא יוצא למלחמה על המולדת ולמסע נקמה אישי נגד חאן שליטם האכזר של המונגולים. לכאורה נשמע כמו עוד תסריט של נקמת-דם טיפוסי. אך המונגולים הם רבים יותר, אכזרים יותר, מתוחכמים יותר ובעיקר מוסריים פחות מאשר היפנים ותורת הלחימה הסמוראית שלהם. על מנת להטות את המאזניים לטובתו יצטרך ג'ין לגייס בני-ברית חדשים, שכן מיטב לוחמיה של טסושימה נפלו בקרב אבל יותר מהכל יצטרך להפוך את עורו. ג'ין יודע שאין לו ברירה אלא ללכת נגד כל הערכים עליהם גדל וחונך וניכר היטב שהמצב הזה כלל אינו פשוט עבורו. כך למשל לאחר שהרג את המונגולי הראשון מבעד לצללים ומאחורי הגב, מבלי להסתכל בעיניים, מבלי לתת לו להגיב ומבלי לכבד אותו בשום צורה שהיא, הוא "אוכל כאפות" על מעשיו, אך כמו שאומרים "עם האוכל בא התאבון". ככל שההצלחה בלהדוף את המונגולים גוברת, כך גם אישיותו האפלה שקוצצת גפיים ועורפת ראשים לוקחת את מרכז הבמה.

Ghost of Tsushima - ביקורת משחק

הלך כפרה השריון.

Ghost of Tsushima - ביקורת משחק

נשארה רוח הרפאים.

מה שלי קרץ בספור זה מעבר לכך שהוא מועבר מצוין עם פלאשבקים מלאי חן ודמויות מעניינות (על כך בהמשך), זה שהוא רצוף אירועים מקוננים. אתה לא סתם מטייל לך, שוחט מאחז של אויבים והופס יש לך שריון חדש להמשיך לשחוט אתו עוד אויבים. כל מציאה כזו שוות ערך בפרזנטציה שלה ובחשיבותה בדומה לכך שקרייטוס מ-God of War מוציא מתחת לבלטות את צמד הלהבים. מי ששיחק לבטח יודע איזו הרגשה מעצימה זו. מכאן שלרוב השריונות וכלי הנשק שתמצאו ברחבי המשחק יש קשר ישיר לג'ין ולמורשת שלו וכמו כל יפני מסורתי הוא חולק להם המון כבוד. אלו שלא לעומת זאת, מתקשרים להיסטוריה של האי ומגוללים בפני הצופה במעין קומיקס ציורי מאוד מרשים.

היו לי כאן לא מעט ווייבים של אנאקין סקייוואקר "ממלחמת הכוכבים" לפני שניהפך לאתם יודעים מי. בשניהם ראו פוטנציאל של רוע מקילומטר. שניהם היו בטוחים שהם משרתים את הטוב ושניהם בסופו של דבר אימצו את "הדארק סייד".אה וכמובן שניהם נוהגים לעטות מסכות מגניבות ברמות לפניהם. ג'ין הוא איש טוב בליבה שלו. עוזר לזולת, מלטף שועלים וחובב גדול של תרבות יפן. איך הופכים איש טוב לרוצח המונים? זו בדיוק ה-שאלה שהמשחק עונה עליה.

עוד נקודה שהייתי רוצה לציין לטובה היא הסוף, שהוא הצ'רי און-טופ. משובח ברמה הכי גבוהה שיש. הייתי כולי צמרמורת. זהו.

Ghost of Tsushima - ביקורת משחק

הקטאנה היא כל עולמו של ג'ין. ויש לכך סיבה טובה.

Ghost of Tsushima - ביקורת משחק

קצת קשה לראות בגלל המעבר מ-HDR אבל ג'ין מגניב חצי חיוך כאן למשמע החייל שמגיח מאחוריו.

החולייה החלשה של משחקי עולם פתוח לדעתי תמיד הייתה ה-NPCs. קחו את Horizon Zero Dawn לדוגמא, שהוא משחק מדהים אבל הדיאלוגים בו משמימים להחריד. אני לא זוכר בו שום דמות לטובה מלבד זו של אלויי. להבדיל אלפי הבדלות, ב-GTAV יש כמה וכמה דמויות משנה שחרוטות לי בראש ברמה כזו שאני יכול לדקלם חלק מהשורות שלהן. את שמות הדמויות ב-GOT אני עדיין זוכר היטב למרות המורכבות היפנית שלהן ולא בכדי. הן קשורות לג'ין ברמה הרגשית. מערכת היחסים שלו איתן מהר מאוד מתפתחת מסתם "מה אתה רוצה כדי להצטרף לחבורה שלי ולשחוט את החאן ביחד?" למשהו קצת מעבר. עם אחת זה סוג של מורה-תלמיד, השנייה יש מתח מיני ברור בין השניים, השלישי חבר ילדות וכו'. הספור מאחוריהם עשוי טוב וכמובן שאי אפשר בלי קצת טוויסטים וטלטלות בדרך – חלק מהם לא רע בכלל בשביל משימת צד.

Ghost of Tsushima - ביקורת משחק

סנסיי אישיקאווה. מורה, מחנך וקשת מס' 1 בכל טסושימה.

למשחק יש 8(!) שפות דיבוב. פולנית, רוסית, פורטוגזית, גרמנית, ספרדית, צרפתית אנגלית ויפנית כאשר ניתן להחליף ביניהן בכל רגע נתון. אני בחרתי בהתחלה אנגלית ובמהלך המשחק משהו היה נראה לי קצת לא טבעי. זה כמו לנסוע למקום הכי מרוחק והכי שכוח-אל עלי-אדמות רק כדי לגלות שכולם שם מדברים עברית. החלפתי ליפנית ו…זה פשוט עשה את כל ההבדל. אני לא דובר יפנית אבל כל שורה שם נשמעה לי כאילו יש המון כוונות מאחוריה. זה הטאץ' שהייתי צריך על מנת באמת להיכנס לאווירה של המשחק. זה יחד עם החלילים הכמעט מהפנטים של הפס-קול. בדיעבד גם התברר לי ש-SuckerPunch שכרו את שירותם של מדובבים יפנים מהשורה הראשונה לרבות Kazuya Nakai שנחשב לאגדה בתחום, כך שאני מאוד ממליץ. בד בבד רצוי לציין שהסנכרון בין השפתיים לשפת הדבוב תואם לאנגלית בלבד כך שלא הכל מושלם.

מפעם לפעם כשאתם מדברים עם אחת הדמויות יעלה פרומפט שייתן לכם אפשרות לבחור מה לענות חזרה. עדיין לא ברור לי בשביל מה זה טוב אם זה (ככל הנראה) לא משפיע על שום דבר. הסיכויים גם שאני אזכור מה עניתי שם הם כל כך נמוכים שסביר להניח שאם אבחר לשחק את אותו שלב שוב מתישהו, אענה אותו דבר.
קיים מחסור משווע של אנשים רעים משניים במשחק. בסדר, החאן הוא הנבל הראשי והוא שורף אנשים בחיים ולמד את התרבות היפנית על בוריה על מנת לדעת איך להכאיב לאויבים שלו והוא סך הכל באמת איש די רע. אבל איפה הפקודים שלו? מיניונים? סריסים? הגנרל מאחורי אחד הצבאות הכי אכזריים בתבל מתנהל בלי קצינים בלי כלום? החלטה קצת תמוהה של ההפקה.

Ghost of Tsushima - ביקורת משחק

חוטון חאן, צאצאו של גינגיס חאן. איש רע לכל הדעות. לבד לגמרי.

לא רק נראה טוב, גם רץ טוב

יפן הפיאודלית של המאה ה-13 מעולם לא נראתה כל כך יפה ומלאת חיים (ומוות). GOT הוא משחק עולם פתוח ואחד מהמשחקים הכי יפים שיצא לי לשחק על ה-PS4 עד היום. יש כאן הכול מהכול. צבעוני וצועק וגם אפור-שחור ומדכא. מי שבבעלותו טלוויזיה מסדרות גבוהות, הולך להתפנק פה שחבל על הזמן. כל כך הרבה פעמים מצאתי את עצמי עוצר ומביט סביב בהשתהות. בעצם למה להכביר במילים? צירפתי לכם כמה סקרין-שוטס ככה רק לגרות קצת את הלבן של העין.

Ghost of Tsushima - ביקורת משחק

Ghost of Tsushima - ביקורת משחק

Ghost of Tsushima - ביקורת משחק

 

עוד קצת תמונות.

Ghost of Tsushima - ביקורת משחק

Ghost of Tsushima - ביקורת משחק

Ghost of Tsushima - ביקורת משחק

 

כמה וכמה פינוקים טכנולוגים שמגיעים עם המשחק:

  • עבור בעלי ה-PS4 Pro המשחק מציע שני מצבים גרפיים: רזולוציית 1080P ופריים רייט "לא נעול" הנע בין 30 ל-60 פריימים בשנייה; רזולוציה דינאמית עד 4K עם 30 פריימים בשנייה. במצב השני לפי כמות ה-Motion Blur אני מעריך שמדובר כאן על בין 1400P ל-1800P עם Checkerboarding אבל את זה כבר ניתן ל-Digital Foundry להחליט כשיצא המשחק. המצב הראשון קרץ לי אישית הרבה יותר מה שגם שמתי לב שיותר קל לי לבצע הדיפות והתקפות-נגד אתו (על כך בהמשך).
  • ישנם אי-אלו פרופילים של סאונד. בין היתר ניתן למצוא גם כזה של סאונד תלת-ממדי לאזניות שמיועד ככל הנראה לגרסת ה-Platinum של האזניות הממותגות של פליסטיישן.מצב סרט בשחור לבן סטייל אקירה קורוסאווה. עושים כבוד לגדול בימאי סרטי הסמוראים. את כל המשחק מההתחלה ועד הסוף ניתן לשחק בסטייל הזה.
  • מהתפריט הראשי לקח לי 12(!) שניות לטעון שמירה וזמן דומה לעשות Respawn אחרי מיתה.
  • לא כל כך ברור איך הם עשו את זה אבל המשחק שוקל בקושי 44GB.
  • עוד יותר לא ברור איך הם עשו את זה, ה-PS4 Pro השקה שלי היה שקט כמו חתלתול במהלך רוב המשחק.
Ghost of Tsushima - ביקורת משחק

שני מצבים גרפים: Better Frame Rate ו-Better Resolution.

Ghost of Tsushima - ביקורת משחק

עושים כבוד לאקירה קורוסאווה.

מערכת הקרב

רמת קושי

GOT הוא לא Sekiro וטוב שכך, אחרת אני לא יודע אם הייתי מספיק לסיים אותו בזמן לביקורת. Sekiro שכבודו מונח במקומו, קשה עד בכי. ל-GOT יש 3 מצבי קושי שניתן להחליף ביניהם בכל רגע נתון במהלך המשחק – קל, בינוני וקשה. ההבדלים בין הרמות מתבטאים בזמן שיהיה לך להגיב ליריב וכמה הוא והחברים שלו "ישתוללו" עליך עם התקפות אחת אחרי השנייה. עבדכם הנאמן שיחק 98 אחוז מהזמן על הרמה "הקשה". אני לא מחשיב את עצמי שחקן Souls או Bloodbourne מצטיין אבל אני אוהב אתגר ואני חושב שזה בדיוק מה שהמישחק סיפק לי. לא היה לי קל אבל גם לא רציתי למות על אמת.

GOT הוא לא AC Japan. יש דגש מאוד חזק במשחק על ריאליזם בעוד שב-AC הוא הרבה יותר נוטה להיות קרטוני. ב-GOT אתה יכול לספור את מס' המכות שתקבל לפני שתמות על פחות מיד אחת (לא משנה באיזו רמת קושי תבחר) ואילו בשני, אתה יותר קרוב לספוג של מכות. דם ובוץ הם מוטיבים מאוד חזקים גם תוך כדי משחק וגם בסצינות המעבר. דם על הרצפה, דם עלי, דם עליכם. דם על כולם. לא חוסכים במראות במשחק הזה לרבות כריתת גפיים ועריפת ראשים מפעם לפעם. סדרת AC היא קצת יותר PG במובן הזה.

Ghost of Tsushima - ביקורת משחק

GOT הוא לא Sekiro וטוב שכך.

ה-חרב

הנשק העיקרי של ג'ין הוא הקטאנה והקטאנה בלבד. כן, זה קצת מאכזב בהיסתמך על כך שלסמוראים ולנינג'ות היו הרבה יותר מסתם חרבות בעידן הפיאודלי, אך ב-SuckerPunch מצאו דרך להפוך את החרב מכלי נשק די גנרי ובנאלי לכלי מעצים, משחית וגם שוחט(!) של ממש. בידיים מיומנות החרב הזו שמה את "הפסיכו" "בנינג'ה פסיכופטית". ישנם 4 "מצבי עמידה" כאשר כל מצב מיועד עבור סוג מסוים של אויבים. למשל, המצב עמידה הדיפולטיבי יעיל נגד אויבים עם חרבות אבל בקושי מסוגל לשרוט את כל השאר. בשדה הקרב מצאתי שלהלחם ב-4-3 אנשים תוך כדי שיורים בך חיצים זה מאתגר אך מספק מאוד. המון דם ניתז במשחק הזה. דם ובוץ. לא רק על הרצפה גם עליכם. בעצם בעיקר עליכם. כל מכה מרגישה כאילו אתה מחזיק משהו עוצמתי ביד. משהו שיכול לחסל. רק עצם המחשבה על מה הם היו יכולים לעשות עם זה עם ה-Haptic Feedback של השלט החדש ב-PS5 וכבר בא לי סבוב נוסף.
במשימות קצת יותר מאתגרות כשהמון זועם של מונגולים שועט לכיוונך באמוק, יתקיפו אותך הרבה פעמים גם תוך כדי שאתה מתקיף מישהו אחר. לשמור על מרווח ביניך לשאר תוך כדי החלפת מצבי עמידה יכול להיות בין קשה-Sekiro לבין בלתי אפשרי. אחרי המחנה הראשון שניסיתי לכבוש כמו רמבו בעור של חליפת באטמן הבנתי מהר מאוד שאני צריך לשנות טקטיקה. אז קראתי לרוח.

Ghost of Tsushima - ביקורת משחק

4 מצבי עמידה. כאשר כל אחד מיועד לאוייב מסוג אחר.

Ghost of Tsushima - ביקורת משחק

הקטאנה. נשק משחית וגם שוחט.

רוח הרפאים

המשחק מעודד אותך, לפחות בשלבים הראשונים לשחק בתור רוח רפאים. כלומר, להתגנב באישון לילה ולרצוח את כולם מאחורי גבם (לפעמים אף בשנתם). רק שהיה לי קצת מוזר שרוב הפעמים שיצא לי לשחק את הרוח מחוץ למסגרת המשימות היה אור שמש בחוץ. בדיעבד אני יודע שיש מנגנון מאוד קסום ומופלא שניתן לשנות באמצעותו את מזג האויר ומעבר לכך לא אוסיף. ג'ין הוא מכונת הרג משומנת היטב כשהוא מגיח מבין הצללים. אנימציות הרצח הן אקסטרא גרוטסקיות וצבעוניות כשאתה נועץ במישהו את החרב מגבוה. רוב הארסנל המשני שלו מיועד לחיסולים שקטים או הימלטות מההמונים לאחר שזוהה, אם כי ניתן כמובן להשתמש בו גם באור יום פנים מול פנים. אם לא הצלחתם להגיע עד למטרה תמיד יש חץ וקשת, חיצים חודרי שריון, פצצות עשן ועוד כמה הפתעות. יחד עם זאת ברגע ששדרגתם את הדמות ליכולות מסוימות, ג'ין הופך לכזו מפלצת משולחת רסן שהרבה יותר מהנה לנצל אותן פנים מול פנים מאשר מאחורי הגב.

הההההההגגגגגגנננננננננננההההההה

ישנם שלושה מצבי הגנה: ספיגה – לחיצה על L1 לפני שהמכה נוחתת; הדיפה – לחיצה על L1 רגע לפני שהמכה נוחתת תגרום ליריב לאבד שיווי משקל ולהיות חשוף למתקפה; מכת נגד – לחיצה על L1 בזמן שהמכה נוחתת תשחרר מכה נגדית שתהרוג או שתפצע משמעותית. לכל אלו מתווספת גם האופציה לזוז הצידה באמצעות כפתור העיגול. שליטה ביד רמה באלו זה מה שעושה את ההבדל בין חיים ומוות וחבל לי שאין איזה מצב אימונים במשחק כי זה לגמרי לא פשוט. מנגד, יש כמה שדרוגים מעניינים ליכולות האלה שהופכות את ג'ין "למשפד מטסושימה". שדרוגים אלה היו ההיילייט של הגיימפליי מבחינתי. גם העלו את רמת האתגר במשחק וגם תגמלו אותי ביריב דקור למוות בלחיצת כפתור אחת. מעבר לכך, ישנם מספר מוקדים ברחבי המפה בהם יאתגרו אתכם לקרב 1 על 1. קרבות אלו הן מבחן האמת למה שלמדתם ולא למדתם במשחק.

מה באי

GOT הוא המשחק הכי גדול בתולדות SuckerPumch. המפה מחולקת ל-3 חלקים כאשר מקצה לקצה ייקח לכם קצת יותר מ-13.5 קילומטרים לאורך ובערך 4 ק"מ לרוחב. זה אומנם לא נשמע מי יודע מה הרבה, אך אני מבטיח לכם שיש די והותר מה לעשות בין לבין. האי מעודד סקרנות, חקירה וגם הליכה לאיבוד. כל נקודה באופק שתראו תוכלו להגיע אליה. אין מצפן או GPS בדרך ליעד, יש משב רוח (וגם לו חלק בספור). על ידי החלקה למעלה על משטח המגע של השלט תנשב לה רוח שתראה לכם את הכיוון הכללי ליעדכם אותו ניתן לסמן על המפה. אגב, זהו המשחק הראשון שנתקלתי שעושה שימוש מלא במשטח המגע. תוך כדי שוטטות יצוצו להם כל מיני ציפורים ושועלים שירמזו לכם לבוא אחריהם אל מקומות נסתרים או אדם בעת צרה. בטריילרים שמו על זה המון דגש. בפועל זו אותה ציפור ואותו שועל כל הזמן. אומנם חוזר על עצמו אבל עדיף חזרות מאשר ללכת בסיבובים ולא למצוא כלום.

Ghost of Tsushima - ביקורת משחק

שליש התחלתי של המפה עם בקושי עשירית מהדברים שאפשר לעשות בו.

Ghost of Tsushima - ביקורת משחק

כל המפה.

Ghost of Tsushima - ביקורת משחק

השועלים עבור היפנים הם כמו הפרות עבור ההודים. קדושים. חובה ללטף.

לפי המפתחת ההערכה היא שייקח לסיים את כל המשחק יחד עם המשימות הצדדיות שלו כ-50 שעות – אני אישית תומך בהערכה הזו. אם משחקים את הקמפיין דוך אפשר להגיע ל-20 פלוס בשקט אבל אתם ממש לא תרצו לשחק רק את הקמפיין. אם אחרי שסיימתם את המשחק ועדיין חשקה נפשכם בלקצוץ מונגולים לחתיכות קטנות, פזורים שלל מאחזים וטירות כבושות שישמחו לקבל את פניכם כמיטב המסורת – בלינץ'. לא הספיק? יש גם זירות דו-קרב, שכפי שהזכרתי קודם לכן, תוכלו לגלות בהן אם למדתם איך לשחק או שזה הכל "פוקס".
לאחר ששבעתם דם, ישנן עשרות משימות צד מגוונות וייחודיות: להציל חטוף, ללוות שיירה, להתגנב למקומות שמורים ולהאזין, לחקור יערות רדופים, להתנקש, להתנקש מגבוה, להתנקש מרחוק. אין רגע דל. רוצים קצת הפסקה רוחנית מכל ההרג והמוות? מצוין. פזורים ברחבי האי מעיינות חמים בהן ניתן להתחבט בגורל ושאלות פילוסופיות, סדנאות שירה (haiku) ומה שקסם לי הכי הרבה – מקדשים. המקדשים הם כמו מיני-קוואסטים בפני עצמם. במהלך המסע שלכם תתקלו בשערי טורי (torii). אלו שערים שמסמלים את המעבר מהגשמי לרוחני. תמיד בסופם של שערים כאלו תגיעו לכאורה למבוי סתום. לאחר שתדלגו ותטפסו את דרככם בין צוקים וסלעים תגיעו למקדש שיעניק לכם פרס ולרוב גם נוף מרהיב לאי. לא כדאי לפספס.

Ghost of Tsushima - ביקורת משחק

שער טורי. מסמן את המעבר מהגשמי לרוחני.

Ghost of Tsushima - ביקורת משחק

מקדש בראש ההר.

כמה מילים לסכום

בתור גיימר משכבר הימים, קצת יותר קשה לי היום למצוא זמן למשחקים כשיש משכנתא/ילדים/אישה/עבודה על הראש. אין לי ברירה אלא להפוך לבררן. אפעס, כשאתה נולד עם החיידק כשזה תופס אותך זה תופס אותך עד הסוף לרבות עיניים טרוטות, חוסר משווע בשינה והרצון ללכת בבוקר לעבוד רק כדי לחזור הביתה ולהמשיך לשחק. רציתי שייקחו אותי למסע. רציתי שייקחו אותי הרחק מהמשכנתא/ילדים/אישה/עבודה. רציתי ללכת לאיבוד בעולם הזה שבצעירותי הייתי מכור אליו קשות ו…הצליח להם. אם תמיד רציתי לטוס לבקר ביפן. עכשיו אני רוצה קצת יותר.

לדיון בנושא: Ghost of Tsushima – ביקורת משחק


חלק מהתכנים באתר כוללים מעת לעת קישורים לתוכניות שותפים, שעבורם האתר מקבל עמלה עם רכישה בפועל.
עמלה זו איננה מייקרת את עלות הרכישה של המוצרים.

17:00
  /  
14.07.2020
  
מאת: 9xcalibur9

1