רמקול Elac FS 249 – לא רק גבוהים, גם שואפים גבוה

דגם הרמקול הבכיר בסדרה הכי נמכרת של Elac. האם הוא יראה לקטנים איך עושים את זה?


הקדמה

על היצרן

Elac הוא יצרן רמקולים גרמני שנוסד במקור בשנת 1926 תחת השם Electroacoustic (אני מניח שמכאן הגיע הקיצור Elac), עבר שינויים ותהפוכות, והחל להתרכז בתכנון ויצור רמקולים החל משנת 1984. Elac בדומה ליצרנים גדולים אחרים, מתכננים ובונים הכל תחת קורת גג אחת – תיבות, דרייברים, וכו', כאשר כמובן על הרמקול מתנוסס הכיתוב האלמותי Made in Germany. היצרן מתגאה במספר טכנולוגיות שהם מיישמים ברמקולים שלהם כגון:

  • טוויטר ה 4Pi – טוויטר ריבון יחודי שמפיק סאונד ב 360 מעלות. הטוויטר משודך לרמקולים היוקרתיים שלהם על מנת לספק במת סאונד רחבה יותר, אך הוא ניתן גם לרכישה בנפרד למי שמעוניין לשדך אותו לדגמים נמוכים יותר.
  • טוויטר ה J.E.T – שמבוסס על טוויטר ה Air motion Transformer המפורסם, וקיים כמעט בכל הרמקולים שלהם.
  • דרייבר קואקסיאלי יחודי שכולל ממברנה טבעתית (בדומה לטוויטרים בסגנון), כאשר במרכזו מותקן טוויטר ה J.E.T, כל זה על מנת לספק כמה שיותר סאונד כ Point source.
  • וופרים עם ממברנות מאליומיניום בתצורה יחודית המכונה "קריסטל", בעקבות המרקם שמתקבל על משטח הממברנה.

כיום החברה מייצרת ליין רחב של רמקולים, כולל עשרה סדרות של רמקולים סטנדרטיים, סאבוופרים שונים, מערכות סאטלייטים, רמקולים In Wall ו In Celling, ואפילו רמקול אקטיבי. סיסמתם של Elac אגב, היא Klang lebt או בתרגום גס – "נשמע חי".

על הדגם

ה FS 249 שייך לסדרת ה 240 – ליין האמצע של היצרן. לבחירה ישנם שני מדפיים (כולל דגם ה BS 243 שנבחן באתר), שלושה רצפתיים, וסנטר אחד. כל הדגמים מגיעים בגימור שחור או לבן מבריקים, אך בתוספת תשלום ניתן להזמין גוונים נוספים.

הדגמים בסדרת ה 240 קיימים גם בגרסת BE או Black Edition, שבנוסף למאפיינים הרגילים, כוללת קרוסאובר משודרג עם רכיבים איכותיים ויוקרתיים יותר. על מנת לבדל אותם מהדגמים הרגילים, הוופרים כוללים ממברנות קריסטל שחורות.

למבחן כאמור קיבלתי את דגם ה FS 249 – הרצפתי הגדול של הסדרה. מדובר ברמקול 3way קלאסי, כלומר בתצורת וופר / מידריינג' / טוויטר. היתרונות שמתקבלים פה בהשוואה לשאר דגמי הסדרה, שמבוססים על תצורות כגון 2way ו 2.5way הם:

סאונד נקי יותר: ישנם כעת שלושה סוגי דרייברים שחולקים את העומס מה שאומר:

  • באסים נמוכים ונקיים יותר: מידריינג' יעודי מאפשר במקרה הזה, שימוש בזוג וופרים שיותר מיועדים להפקה טובה של התדרים הנמוכים, וזאת בשילוב עם תיבה גדולה יותר מאפשר גם רמקול רגיש יותר שיורד נמוך יותר.
  • גבוהים נקיים יותר: מידריינג' יעודי מאפשר נקודת חיתוך מעט גבוהה יותר לטוויטר, מה שמוריד ממנו חלק מהעומס.

פיזור סאונד מאוזן יותר: שידוך של דרייבר מידרייג' קטן יותר, מאפשר (לפחות בתאוריה) פיזור סאונד שיותר תואם לטוויטר.

טכנולוגיות שדגם ה FS 249 עושה בהן שימוש:

טוויטר ה J.E.T: טוויטר אשר עקרונות העבודה שלו מבוססים על ה Air motion transformer הוותיק בתכנונו של Dr. Oskar Heil, ונרכש ב 1993 על ידי Elac מיצרן רמקולים גרמני שפשט את הרגל. מאז, החברה עובדת על לשפר אותו עוד ועוד. הרעיון שעומד מאחורי העיצוב הוא ממברנה מאד דקה ומאד קלה מרדיד אליומיניום, אשר מקופלת בצורה של זיגזג (או אקורדיון), ויושבת בתוך שדה מגנטי. היתרון באותו קיפול הוא ממברנה בעלת שטח הרבה יותר גדול משל טוויטרים סטנדרטיים, אך כזו שאינה תופסת יותר מקום, ובנוסף, מאפשרת התאמה יותר טובה מבחינת עכבה אקוסטית.

JET DC: טבעת ספוג שניתן להרכיב על הטוויטר. Elac מכנים זאת כ JET Dispersion Control, שכן זו מיועדת לספוג חלק מהסאונד שהטוויטר מפזר מחוץ לציר הישיר. Elac ממליצים להשתמש בטבעת במידה והרמקולים עובדים בחדר האזנה שאינו מטופל אקוסטית, ו/או כולל הרבה חלונות זכוכית ללא ווילונות.

ממברנות "קריסטל": הוופרים משתמשים בממברנות שמורכבות בשיטת "סנדוויץ'", בה ממברנה מנייר מוצמדת לממברנה מאליומיניום, עם מרקם שמזכיר את המראה של קריסטלים. אותו מרקם לטענת Elac עוזר בהקשחת הממברנה, ומונע בעיות של תהודה וקולורציה.

פלאג לפורט: ה FS 249 כולל שני פורטים, אחד מרכזי שממוקם בתחתית הרמקול, ופורט משני קטן יותר שממוקם בחלק העליון מאחורי הרמקול. אותו פורט משני מגיע עם פלאג שסוגר אותו, אך במידה ומעוניינים במעט יותר דגש בנמוכים, מסיבות של טעם אישי או אקוסטיקה, הוצאה של אותו פלאג תעלה את תדר הכיוון האפקטיבי של התיבה, ותשיג את האפקט הרצוי.

איכות בניה

ה FS 249 (ב FS הכוונה ל Floorstanding) הוא הרצפתי הגדול ביותר בסדרת ה 240, ולמרות שהוא מעט נמוך יותר מדגם ה FS 248, הוא עדיין רצפתי יחסית גדול שמתנשא מעבר ל 110ס"מ, ולדעתי היה עדיף מעט לקצר אותו, ולפצות ברוחב/עומק. התצורה היא קלאסית, כלומר תיבה מלבנית מעט משעממת אך אלגנטית, עם גימור שחור מבריק שנראה מצויין אך לא מושלם.

הרמקול מגיע עם בסיס משלו שמשמש כחוצץ בין הרצפה לפורט התחתי, ובנוסף כולל ארבעה רגליות עם בסיס גומי שמוברגות לתחתית, ומאפשרות כיוון עצמאי על מנת להתאים לרצפה לא ישרה. מי שמעוניין יכול להפריד את בסיס הגומי מהרגליות ולהרכיב במקומן את הספייקם שמצורפים באריזה.

הטוויטר בנוי ככה שישנה הגנה ממתכת על הדרייבר, מה שיעזור עם ילדים סקרנים שאוהבים לדחוף אצבע, כאשר הממברנות בוופרים בנויות כחתיכה אחת ללא כיסוי אבק, מה שגם יעזור עם הילדים, וטוב שככה, כי חבל להרוס את המראה הקריסטלי הנאה של הממברנות. טבעת ה JET Dispersion Control מורכת מסביב לטוויטר על ידי ארבעה תופסנים ממתכת, אלו אינם נוחים להכנסה/הוצאה, אבל לאחר ההתקנה אין צורך לגעת בזה יותר.

מאחור, הרמקול כולל בחלקו העליון את הפורט האחורי, שמגיע סגור כברירת מחדל, וכולל פלאג איכותי למגע ומראה – אלטרנטיבה מוצלחת לפלאג הספוג הפשוט והנפוץ. בחלק התחתון נמצאים הטרמינלים הכפולים שמאפשרים Bi wire/amp למי שמעוניין.

טאץ מעניין הוא העובדה שהקרוסאובר מורכב ישר אל החלק הפנימי של הטרמינלים, ועל פלטה חיצונית נוספת שמורכבת מעל הטרמינלים עצמם, כל זה מאפשר נגישות קלה לקרוסאובר במידה וצריך.


אחסון הגריל מאחורי הרמקול

הרמקולים מגיעים עם גריל שחור שלטענת Elac, כולל פינים מפליז מצופה ניקל, שנצמדים לשקעי גומי בתיבה, ועל ידי כך מונעים הוספת רעשים או עיוותים לסאונד. אלמנט מעניין שבתחילה לא הבנתי את מטרתו, זו העובדה שהרמקול כולל שקעי גריל זהים בחלק האחורי של התיבה… מתברר שמטרתם של אלו היא לאפשר "אחסון" של הגריל על הרמקול, למי שרוצה להאזין להם ללא הגריל מלפנים. הרעיון יפה, ויפריע רק למי שרוצה להרכיב בננות גם על הטרמינלים העליונים.

מפרט טכני

  • תצורה: 3way.
  • טוויטר: J.E.T.
  • וופר מידריינג': 140mm, ממברנה מאליומיניום מסוג "קריסטל".
  • וופר באס: 2x180mm, ממברנה מאליומיניום מסוג "קריסטל".
  • תדרי חיתוך בקרוסאובר: 500Hz, 3kHz.
  • עכבה נומינלית: 4Ω.
  • טווח תדרים: 28-50,000Hz במינוס 10dB.
  • רגישות: 90dB.
  • עוצמת הגברה מקסימלית: 200W נומינלי, 250W פיקים.
  • עוצמת הגברה מומלצת: 30-400W.
  • מידות: גובה 1147mm, רוחב 260mm, עומק 368mm.
  • משקל: 27.2kg.
מדידות

מדידות

עכבה


קו שחור: עכבה.
קו אדום: פאזה.

ה FS 249 הוא רמקול יותר קשה להנעה מהרגיל. העכבה צונחת ל 3Ω ב 115Hz (תואם להגדרות היצרן), כאשר ישנו שילוב של 5.5Ω ופאזה של -45 מעלות ב 73Hz, כל אלו מעידים שה FS 249 יעדיף להתחבר למגבר בשרני, וכזה שלא מתבייש מעכבה נמוכה.

ישנה בליטה קטנה באיזור ה 250Hz, זו עלולה להעיד על הרזוננס הקטן שמופיע בגרף הוופר בהמשך.

עם פלאג מוכנס, הפורט הראשי ברמקול מכוון לתדר של 34Hz.


קו שחור: עכבה.
קו אדום: פאזה.

כאשר מוציאים את הפלאג מהפורט האחורי, ניתן לראות שתדר הכיוון של התיבה עולה ל 43Hz, לא גבוה מדי, ובהחלט יוכל להועיל למי שיזדקק/ירצה מעט יותר דגש בנמוכים.

דרייברים


קו אדום: טוויטר + מידריינג'.
קו ירוק: וופרים.
קו כחול: פורט.

הטוויטר והמידריינג' מאוזנים למדי בתחום העבודה שלהם, הוופרים חלקים מלבד הרזוננס הקטן באיזור ה 250Hz, שמופיע גם בעכבה. נקודת החיתוך בין הוופרים למידריינג' מעט נמוכה מהגדרות היצרן.

הפורט נקי בתחום העבודה שלו למעט רזוננס באיזור ה 600Hz, אך זה חלש למדי, וגם ככה מכיון שהפורט ממוקם בתחתית התיבה, הסיכוי שהנושא יפריע מאד נמוך.

דרייברים מאוחד

תוצאה מאוזנת למדי, הרמקול יורד ל -6dB בערך ב 30Hz אך לא עושה זאת בצורה מודגשת או חדה, אלא עם ירידה הדרגתית החל מ 65Hz. העלייה בעוצמה מתחת ל 1Khz סביר להניח נובעת מפיצוי מסויים בקרוסאובר.

השפעת גריל


קו אדום: ללא גריל.
קו שחור: עם גריל.

הגריל די מזגזג את עקומת הטוויטר, ומוסיף שקעים לא קטנים ב 3.3kHz ו 5kHz. ההמלצה שלי היא להאזין ללא הגריל, הרמקול גם יותר נאה ככה.

השפעה של טבעת ה JET Dispersion Control


קו אדום: ללא טבעת DC.
קו שחור: עם טבעת DC.

ישר על ציר הטוויטר ואף מעבר לזה לא נצפה כל שינוי בעקומת הטוויטר, רק ב 45 מעלות מחוץ לציר רואים שינוי קטן שמגיע בשיאו ל 1dB בלבד, היצרן אגב טוען שההשפעה היא אפילו פחותה – כ 0.5dB לאורך תחום העבודה.

לדעתי ההשפעה קטנה מדי בכדי לשחק תפקיד גדול, אבל במידה והחדר אינו מטופל אקוסטית אין שום סיבה לא לעשות שימוש בטבעת הזו. כמובן שמומלץ לבדוק את ההשפעה בחלל ההאזנה ולהחליט לאחר מכן.

הבליטה באיזור ה 3Khz מראה בנוסף, שפיזור הסאונד של המידריינג'/טוויטר אינו תואם באופן אידיאלי, אך זה משהו שאופייני לרוב הרמקולים.

חלון האזנה בנקודת הישיבה

ממוצע מוחלק של תשע מדידות לכל רמקול בנקודת ההאזנה. התוצאה מראה איזון יפה לאורך כל תחום העבודה העיקרי, אך זו הושגה רק לאחר הרבה משחק במיקום, מה שלא בהכרח יתאפשר לכל אחד.

העליות/ירידות בתדרים הנמוכים הם כמובן תוצר של החדר (הנושא משתנה מחדר לחדר, תלוי במיקום הרמקול ונקודת ההאזנה), כולל שקע חד ב 33Hz, מה שלוקח את כל היכולת של הרמקול באיזור הזה. מיקום אחר אולי ימנע את השקע הזה, אבל עלול לקחת/להוסיף לרעה במקומות אחרים.

האזנה

האזנה

ציוד

  • ממיר DAC/ קדם מגבר: Burson audio HA-160D.
  • מגבר הספק: Sanders sound systems – Magtech.

ההאזנה נעשתה בסלון ישראלי ממוצע, 3.25 מטר רוחב על 10.5 מטר אורך (7.5 בנקודה מסויימת). נקודת ההאזנה היתה במרכז החדר לאורכו, כל רמקול כחצי מטר מהקיר הצדדי, ולפחות מטר מהקיר האחורי. צורת ההאזנה הזו (שאינה משמשת ביום יום) נבחרה מכיון שככה התקבלה התוצאה הכי מאוזנת באותו החדר. הרמקולים במבחן עבדו ללא הגרילים, עם טבעת ה DC, ועם/בלי הפלאג לפורט.

על מנת לתאר במילים יפות את חווית ההאזנה שלי קיים פה ושם שימוש במונחים סובייקטיביים כמו בהיר/קטיפתי/חד/במה וכו', אלו נתונים לפרשנות אישית, ולכן אינם תמיד מתארים את מה שאתם חושבים שזה אומר. מדובר על הרשמים האישיים שלי, עם המוזיקה שאני בחרתי, עם הציוד שברשותי, וחדר ההאזנה שלי, ולמישהו אחר עם טעם מוזיקלי אחר, ציוד אחר, וחדר אחר הרמקולים יכולים להישמע שונה לגמרי, אז נא לקחת את זה בחשבון. מי שרוצה לדעת אם הרמקולים נשמעים לטעמו פשוט יצטרך ללכת ולהאזין להם.


 

Illusion – האלבום הראשון של Soulstice מ 2001, יושב אצלי בפינה חמה, לא רק תודות לקול המקסים של הסולנית Gina rene, אלא גם לזכרונות שזה מעלה לי מדי פעם. ההרכב של מוזיקת ה Downtempo האלקטרונית לצערי, הוציאו אלבום חדש רק עשור אחרי… את In the Light לא אהבתי כמו האלבום הראשון, אבל יש לו את הפנינות שלו. קטעים כגון In the light, שעל שמו קרוי האלבום, הוא קטע שמקבל על ה Elac FS 249 אטמוספירה חמה למדי, קטיפתית, אבל הקצב נשמע בשרני כמו שמצפים ממנו, והסולנית היתה בעלת Sparkle ועומק. בקטע כמו Allright הבמה היתה מעט ממורכזת, אבל הקטע עדיין שמר על סאונד יחסית חמים, וכלל הפרדת כלים מצויינת. בקטע מעבר אינסטרומנטלי כמו Interlude, ה FS 249 הראו שהבאסים שלהם יותר מכוונים לספיגה רכה, מאשר קיק בומי, וזה בהחלט התאים.

קצת מבאס אותי ש The Corrs הפסיקו לעשות מוזיקה, למרות שאם חושבים על זה, הם די פרשו בשיא, ובעיקר מסיבות טובות כמו להיות עם המשפחה. הופעות מוקלטות לא חסר להם, הפעם בחרתי את ההופעה בדאבלין מ 2002. מדובר בהופעה בפורמט יחסית אינטימי, בדומה ל Unplugged הישן יותר שהם עשו. בקטע When the stars go blue, שמבוצע בשיתוף עם בונו – סולן U2, הבאסים נותנים הרגשה של רכות, משהו שלא יתאים למי שרוצה ממש להרגיש את הקיק באס, אבל יקלע בול למי שמחפש את ההיפך. שני הסולנים נשמעים די שונים, מופרדים יפה ולא מרגישים מעורבבים, ויחד עם גיטרות חלקות הכל נשמע שלם למדי. בקטע האינסטרונטלי Joy of life (שבטח נשמע פגז בהופעות עצמן), הכינור נשמע חד, לא בקדמת הבמה, התופים נשמעו מעט מאחור, הפסנתר נשמע בבירור מעט בצד ימין, וההרגשה הכללית היא של ישיבה קרוב לבמה, אבל לא באופן שזה מפריע. קטע שקט כמו Little wing, נשמע כבר כמו ישיבה על הבמה עצמה, מצד אחד ליד הזמרת, מצד שני עם גיטרות בכל פינה, הכל ברור ולא מפספסים דבר, הגוון הכללי היה נעים להאזנה.

ההרכב האיטלקי Musica nude מככב לא מעט בתערוכות אודיו, ואפשר להבין למה. הקול המתקתק והמהיר של Petra margoni כמעט משכר, ואני מודה, אני מעדיף את הקאברים שלהם, פשוט כי אני מבין מה היא אומרת… באלבום Musica nuda 2 לא חסרים קאברים, לדוגמא בשיר Come together, הקונטרה נשמע פנטסטי, בעל מרקם, ו Snappy בכל פריטה. הזמרת לא ישבה מאחור, נשמעה חלקה, וקריספית עם כל נשימה, אך אולי מעט צבועה פה ושם (יותר אשמה של ההקלטה עצמה לדעתי). הזמרת נשמעה יותר צלול בשיר Like a virgin, השותף ממש עומד לידה, כאילו הם מתגרים אחד בשני בזמן הביצוע. בשיר Take a bow, התקבלה הרגשה עוד יותר אינטימית, כאשר שומעים בבירור כל פיסת רוק בפה של הזמרת… החצוצרה שקופצת מדי פעם היתה יחד עם הקונטרה, מעט מאחורי הזמרת, שמרו על גוון נכון ולא פלשו מעבר לרצוי, הרגשה של מועדון ג'אז שרק אני יושב בו, אם אתם מבינים אותי.

מוזיקה אלקטרונית בז'אנר המינימל כמו שעושה Trentemoller, מאופיינת בדר"כ כבמות לא גדולה של סאונדים, באסים נדיבים, וגוון מעט Distant. באלבום שלו מ 2006 –  The last resort, קטע כמו Nightwalker נשמע לי יותר שלם רק כאשר הסרתי את הפלאג מהפורט האחורי. אני פשוט מרגיש שהבאסים אולי היו צריכים לקבל תשומת לב מעבר למה שאולי נהוג. אותו הדבר הרגשתי בקטע Moan, שבו הזמרת נשמעה כאילו מלווה את הבאסים, שהרגישו חמים אך עדיין בעלי Definition מצויין. הגבוהים היו שם, חדים, אך רחוקים מלהיות חצופים. בקטע Chameleon, הרגשתי שחסר לי מעט Impact בבאסים, וגם עם הוצאת הפלאג לפורט האחורי, רציתי מעט יותר. יכול להיות שהסיבה לכך היא השפעת החדר, יכול להיות שזה הטעם שלי בבאסים. כל זה לא שינה במאומה את ההפרדה המעולה, והקטיפתיות של כל סאונד בקטע.

להרכב הגרמני Micatone, יש גישה טובה לדעתי בכל הקשור ל Nu jazz. באלבום שלהם מ 2005 – Nomad songs, קטע כמו Nomad הכיל הכל: סולנית מתקתקה, באס ספוגי ונעים, גיטרה חמימה, ואקורדיון שנמצא שם ברקע, אבל עדיין בעל נוכחות. הכל פשוט התחבר מעולה. הקטע Yeah, Yeah, Yeah הציג גוון מעט יותר בהיר, אבל עדיין שמר על אותו הרושם, כאשר הגיטרות פה נשמעו מעט פחות מוצלח לטעמי. בקטע You've taken all היתה במה מצויינת, כל כלי היה בעל מיקום ברור במרחב, אף אחד לא נבלע בתוך השני, והזמרת היתה Dead center. מצויין.

 


  

סיכום

ה Elac FS 249 ממשיך בקו של ה BS 243 ומעניק פרזנטציה מאוזנת להפליא, עם גבוהים קטיפתיים, מידריינג' חלק, ובאסים שנותנים תחושה של רצפתי שלא מחפש להשוויץ, אלא פשוט להישמע טוב.

ה FS 249 שופע באלמנטים שמזוהים עם Elac, כמו טוויטר ה JET, הממברנות במרקם הקריסטל, וטבעת ה DC. אפשר לשנות את תפוקת הבאסים שלהם על ידי משחק עם פלאג הפורט, אפשר להתאים אותם מעט טוב יותר לחדר לא מטופל, על ידי שימוש בטבעת הספוג של הטוויטר, ואפשר "לאחסן" את הגריל מאחורי הרמקול עצמו, במקום למצוא לו איזו פינה נידחת בארון.

לא מדובר ברצפתי קטן, וגם לא בכזה שיסתפק בהגברה צנועה, אבל במידה ומעניקים להם את הראוי, הם יתגמלו את המאזין, ופשוט יעשו מוזיקה.

מחיר מומלץ לצרכן: 29,900 ש"ח

תודה ליבואן סיריוס על השאלת הרמקולים לטובת הכתבה

לדיון בנושא: Elac FS 249 – לא רק גבוהים, גם שואפים גבוה


חלק מהתכנים באתר כוללים מעת לעת קישורים לתוכניות שותפים, שעבורם האתר מקבל עמלה עם רכישה בפועל.
עמלה זו איננה מייקרת את עלות הרכישה של המוצרים.

7:00
  /  
27.11.2012
  
מאת: איתי חזום

1