כוונון ראש פטפון

איך משהו עובד? למה זה ככה?
ramkol (פותח השרשור)
סמל אישי של משתמש
חבר מביא חבר
חבר מביא חבר
הודעות: 3075
הצטרף: אפריל 2006
נתן תודות: 80 פעמים
קיבל תודות: 42 פעמים

כוונון ראש פטפון

הודעה שלא נקראה #1 

להלן המאמר על כוונון ראש הפטפון:

המאמר ניכתב כדיון בשרשור הבא:

http://www.hometheater.co.il/modules.ph ... sc&start=0


ובעזרתם האדיבה של השותפים לשרשור, בניהם דיץ וניר.

הפטפון הוא מכשיר מכני מיסודו. קריאת האות המוטבע בתקליט היא מכנית במקורה אשר עוברת המרה לאות חשמלי. המחט שבראש "רצה" בחריצי התקליט ותזוזותיה הזעירות הופכות לזרם בסליל שבראש הפטפון. התזוזות זעירות וגם הזרם זעיר. כל שינוי קטן משפיע על תזוזות אלו ובהכרח גם על איכות הצליל. לכן חשוב למנוע השפעות לא רצויות על תנועת המחט בחריצים וחשוב שהקריאה של המידע בחריץ תהיה מדויקת. את זה עושים גם בעזרת כיוון הזרוע והראש.

חלק מהכיוונים הם גאומטריים וחלק קשורים במשקל או בעצם בכוחות הפועלים על המחט.

את הדברים הבאים מכוונים:
מיקום ציר הזרוע יחסית לציר סיבוב הפטפון (לעתים קרובות דבר זה נעשה כבר לפני הרכישה).
כיוון ה VTA
זווית אופקית של הראש על התקליט
זווית אנכית
משקל הראש
אנטי סקייטינג

יש הרבה אסכולות ודעות, ואין אפילו כוונון אחד שהוא מקודש או מקובל על כולם. יש חברות שלא מאמינות באנטי סקייטינג, ויש חברות שהאנטיסקייטינג שלהם הוא יצירה הנדסית מופתית. יש שמאמינים ב ווטא אלכסוני, יש שמאמינים בזרועות קצרות, ויש שהאזימוט לא חשוב... כך שבסופו של דבר כמו תמיד כאן, צריך המאזין לבדוק בעצמו, ולפי הנאתו וטעמו בהאזנה, להחליט.

בשלב הראשון נכוון על פי מה שכתוב בספרים. בשלב השני נעבור לניואנסים. הכיוונים "לפי העין" הם הבסיס להמשך ולכן חשובים. לא כדאי בשלב ראשון להמעיט בערכם. עם הזמן אפשר, לאחר התנסויות, להחליט מה טוב למי וכו'.

שלב ראשון:
דבר ראשון שעושים זה- מתפללים שלא נעשה תנועה חדה או לא זהירה, ובמרפק או אצבע נעיף ראש בשווי אלפי דולרים אל האבדון.
זהירות וסבלנות- חובה. למי שאין, שיקשיב לקומפקטים.

שלב שני:
נבדוק בספריית התקליטים שלנו את מרחק הסליל האחרון מציר התקליט במבחר תקליטים האהודים עלינו. כלאומר הרדיוס אל החריץ השמיע האחרון בתקליט.
אם מרב האוסף הוא באיכות אדיופילית, יתכן ונגלה שאין יותר אינפורמציה בתקליטים אחרי רדיוס של 7.5 ס"מ בערך ס"מ מהציר. כלאומר התקליט ניגמר כבר ב 7.5 ס"מ מהציר, ולא נחנק עד הסוף.
אם המצב כך ברוב התקליטים שנקשיב להם, הרי כדאי לחשוב על כיוון לפי שיטת קליראאודיו. הם פיתחו גאומטריה שמבוססת על ההנחה שרוב האודיופילים בתקליטיהם לא חונקים את סוף התקליט. הגאומטריה נותנת בכל שאר חלקי התקליט זווית טובה יותר מאשר הכיוון הסטנדרטי.
לאלו שפונים לדרך זו יומלץ לרכוש את ה"שבלונה" שעשויה ממתכת, של קליקאאודיו. כשרוכשים יש לשים לב לכך ששתי האסכולות מופיעות. לבסיס יש שני חלקים.

חברים המעדיפים להישאר בגאומטריה הסטנדרטית ירכשו שבלונה רגילה. אפשר להוריד באינטרנט ולהדפיס ואז להדביק על קרטון אבל צריך לדייק מאוד וכו'...
אנשים שמאזינים בעיקר לסינגלים ראוי שיחפשו גאומטריה מתאימה באינטרנט.
המהדרים ירכיבו שלוש זרועות שכל אחת בגאומטריה שונה.

דבר ראשון שנעשה טרם כוונון הזרוע זה למקם את הפטפון במקומו בצורה יציבה ולפלס. את הפלס יש להניח על הצלחת ישרות ולא על פד כלשהו (גומי שעם וכדו). לאחר הפילוס רצוי לסובב את הפלס ב180 מעלות ולראות שאכן מפולס.

צעד שלישי:
חיבור הראש לתושבתו.
כדאי קודם לחבר את החוטים ורק אחר כך להרכיב את הראש לתושבתו.
חשוב ביותר!!! הגנת המחט!! כעת נוודה שכיסוי המחט במקומו! המחט מוגנת! בראשים מסוימים, ניתן לשלוף את המחט מהראש, וזאת נעשה לפני ההרכבה!

נחבר בזהירות את החוטים היוצאים מהזרוע אל הראש. באחורי הראש מספר פינים. כל חברה בוחרת לעצמה את סימון הפינים. המקובל הוא, פין שסומן באדום יחובר לערוץ הימני. הירוק הוא המסה המתאימה לו. פין המסומן בלבן יהיה לערוץ השמאלי והמסה המתאימה לו תסומן בכחול. יש חברות שמצינות אותיות וכדו. אם אין בחוטים היוצאים מהראש סימון, יש לבדוק עם רב רבמודדמודד את החיבורים.

נחבר בזהירות בעזרת ברגים לא מגנטיים את הראש לתושבתו. ברגים מאלומיניום או פליז טובים לכך. אם חריץ הברגים מאורך נחבר באמצעו. לא נהדק את הברגים עד הסוף אלא נשאירם רפויים מעט, אך כשהראש לא מתנדנד.

צעד רביעי:
כעת נכוון באופן כללי את ה VTA
כמו כל הכיוונים כאן, גם הווטא הוא הזוית בין הזרוע לתקליט...
המטרה היא שהמחט תהיה ניצבת לתקליט בשני המישורים. לרוחב התקליט ולאורך החריצים. לאחד אחראי האזימוט. ולשני הווטא.

נעזר לשם כך במשולש גאולוגי, סרגל או בעין טובה.
נניח תקליט (לא יקר במיוחד) בעובי שמשותף למרב תקליטנו על צלחת הפטפון.

נסיר את כיסוי המחט או נרכיב את המחט אם הסרנו אותה.
נכוון את הזרוע למרכז התקליט, וננמיכה כאשר הצלחת לא מסתובבת. המחט יושבת בחריץ התקליט.
באופן כללי הזרוע צריכה להיות מקבילה לתקליט, כדי שהמחט תהיה ניצבת לחריצים.
נציב את משולש הגאולוגים במקביל לזרוע בסמוך אליה לצידה, ונכוון את גובה בסיס הזרוע למעלה או למטה כך שציר האמצע של הזרוע יהיה מקביל לתקליט. בעזרת הקווים המקבילים שבמשולש הגאולוגי השקוף נוכל בנקל לעשות זאת. אפשר גם עם עין טובה וללא משולש להצליח בכיוון זה. או למדוד בעזרת סרגל, בשתי קצוות הזרוע את מרחקה מהתקליט. ההגבהה וההנמכה תתבצע בכל זרוע לפי הוראות היצרן.

שימו לב שבשלבים הראשונים אנחנו מבצעים כיול ראשוני. בשלב מתקדם יוכל כיוון זה להשתנות לפי הטעם והרצון הספציפיים של המאזין. יש מאזינים שיעדיפו ווטא לא סטנדרטי.

צעד חמישי:
פחות או יותר נכוון את המשקל. ננתק את האנטיסקייטינג או נסובב את הכפתור שלו עד אפס. ולפי הוראות היצרן, אפשר גם עם מאזניים נכוון את המשקל. זהירות! המחט חשופה. יש שדוחים שלב זה לאחר כך אבל כיוון כללי כעת לא יכול להזיק. בכל אופן בסוף התהליך נשקול שוב.

האזימוטבמודלים מסוימים של אס אם אי לדוגמה, מסובבים את המשקולת שעל הציר עד אשר הזרוע בשיווי משקל. כלאמר צפה. ואז במשקולת השנייה מציבים את המשקל הנחוץ.

צעד שישי:
כיוון האזימוט.
אם מסתכלים על הראש מקדימה הוא צריך להיות מקביל לתקליט. המחט צריכה להיות ניצבת לתקליט. קשה לראות וקשה לדייק. יש שמניחים את המחט בעדינות על מראה. (בעובי של תקליט כמובן) יש שבלונה שמגיעה עם מראה כזאת. המראה מכפילה את הזוית, ולכן קל יותר לכוון. בזרוע יש לעתים אזור שמאפשר את צידוד מאחז הראש ובעדינות וסבלנות מכוונים עד אשר ניראה לנו שזה בסדר. כיוון זה הוא בעל חשיבות רבה ולכן יש שיטות יותר "מתוחכמות" לכוון. על זה בהמשך המאמר.
זווית זו המכונה אזימוט, משפיעה גם על איכות הצליל המגיע לרמקול ימין ולרמקול שמאל וגם על האיזון בניהם.
כשלב ראשון הכיוון עם המראה צריך להספיק. או אולי נגיד- המראה זה השלב הראשון בכיוון.

צעד שביעי:
כיוון זווית הראש על התקליט.
שימו לב שכל שלב בכיוון יכול לפגוע בכיוונים שעשינו. לכן יבא סבב ביקורת ודיוק פראי בסוף התהליך.
הגאומטריה מאפשרת שרק בשתי נקודות הראש יהיה משיק לחריצי התקליט. היה עדיף שהראש יהיה כל הזמן משיק, אבל לא הולך בזרועות עם ציר אחד. ישנן זרועות שנעות במקביל ולא מזמן יצא בחור שווייצרי עם פיתוח מדהים של זרוע בעלת ציר שבה הראש משיק לתקליט. מגניב.
מה שנעשה בשלב זה, זה נכוון שהראש ישב במשיק באחת מאותן שתי נקודות. לשם כך נעזר בשבלונה ובעופרת של עפרון מכני.
אחרי שהחלטנו איזו גאומטריה אנו מעדיפים, ראה לעיל, נעמיד את השבלונה במקומה. יש שבלונות, קליראאודיו למשל, שמאפשרות להציב את השבלונה בהתאם לציר הזרוע. אם כך טוב, אם לא לא נורא.
אם חזית הראש של המחט שטוח וניצב למחט, נדביק אליו בעזרת סרט דביק, באופן אופקי, מקביל לתקליט, את העופרת של העיפרון המכני. זה יאריך את הציר שאנחנו מכוונים.
זהירות על המחט!!
נציב את המחט בזהירות רבה! בנקודה המסומנת על השבלונה ונראה אם העופרת מקבילה לקווים שבשבלונה. מן הסתם היא לא. אז נגביה את הזרוע ובעדינות נשנה את זווית הראש. נוריד ונבדוק. כך לאט לאט, נדאג שהעופרת תקביל לקווים של השבלונה כאשר המחט יושבת בדיוק בנקודה המתאימה כעל השבלונה.
כשזה אכן כך נהדק את הברגים של הראש לתושבתו.

יש מאחזי ראשים שבהם לא ניתן לכוון את זווית הראש, שם הכיוון יעשה על ידי הזזת הזרוע כולה על בסיסה.

בכיוון זה אנחנו מניחים, מה שלא חייב להיות נכון, שהראש הוא מוצר איכותי שנבנה בדיוק רב. לכן גוף הראש יהיה במידה גבוהה מקביל לציר המחט. המרחקים בראש קטנים מאוד ולכן דיוק מושלם קשה ביותר, אבל אלו הפרמטרים שיש לנו.

צעד שמיני:
נשקול שוב את הראש ונכוון במדויק.
מומלץ לשקול ולא להסתמך על הסקלות שבזרוע. בשוק מספר רב של משקלים שיועדו למטרה זו. יש דיגיטאלים. טובים ויקרים. זה לאנשים שמרבים להתעסק עם זה או לקבוצה שקונה בשותף. יש משקלי קפיץ שתולים עליהם את הראש. לדעתי מסורבל ולא ממש פרקטי. צריך יד יציבה ולאורך זמן. הסוג השלישי אלו מאזניי מנוף (כפות) שהם לעתים זולים ואמינים.
לאט לאט!! מניחים את המחט חשופה על המאזניים!! מודדים את המשקל, מרימים ומתקנים וכו'.

צעד תשיעי:
נוודה שהכיוונים הקודמים שכיוונו עדיין תקפים.
אם לא אז בסבלנות נתקן.

צעד עשירי:
כיוון האנטיסקייטינג.
כעיקרון הכוח הסקטי ( ) גורם ללחץ לא שווה על החריץ וכך ערוץ אחד ישמע אחרת מהשני.
הכיוון יעשה לפי הוראות היצרן בהתאם לאופן שכיוון זה בנוי בזרוע.

צעד אחד עשרה:
נשים תקליט ונאזין.
כדאי כעת להאזין בניחותא וללמוד את הצליל. בשלב הבא נבצע כיולים לפי השמיעה או בעזרת אבזרים אחרים.


כיוונים למתקדמים:
אחרי שכיוונו את הזרוע והראש לפי ההנחיות המקובלות ואחרי ששמענו את הסט כפי שהוא אפשר כעת לעבור לכיוונים בעלי אופי שונה.

כדאי כשלב מקדים, להאזין בריכוז לקומפקט דיסק מונו. (אריס סאן או גו עמר אם הם במונו יתאימו.. ) המטרה היא לבדוק אם האקוסטיקה בחדר מאוזנת. מערכות מעולות ויקרות מאוד, בונות במה גם במונו, אבל במערכות שבדרך כלל לרשותנו מונו יגיע מהמרכז. בין הרמקולים. אם החלל לא סימטרי אקוסטית נגלה שהצלילים או חלקם לא מגיע מהמרכז. חשוב לדעת זאת כדי שלא נאשים את הפטפון בכך...

ניקח תקליט מונו ונאזין לו. נשנה דרמטית את האנטיסקייטינג ונאזין שוב לתקליט. אם יש הבדל והצלחנו לזהותו, נכוון את האנטי סקייטינג לפי מה שנישמע לנו הטוב ביותר.
יש המכוונים את האנטיסקייטינג בעזרת תקליט חלק. יש תקליטים שמיועדים לכך. מניחים את המחט עליהם ורואים אם הזרוע שטה לאיזשהו כיוון. מרימים את הזרוע ומשנים את האנטיסקייטינג בהתאם. חוזרים על הפעולה עד אשר הזרוע נשארת במקומה ולא שטה יותר.
המלעיזים מתנגדים לשיטה זו בטענה שהראש מתנהג אחרת בתוך החריץ מאשר בלי חריץ.
אז כמו תמיד, איש איש באמונתו יחיה.

נעשה פעולה דומה גם בכיוון האזימוט. נשנה את האזימוט בכל פעם אבל מעט מאוד. אפשר לכוון לפי שמיעה. יש שמעדיפים להיעזר במכשירים.
למי שיש אוסצילוסקופ, יכול לנסות בעזרתו למצוא את המצב האידאלי. למי שיש מרנץ, מגבר או טיונר, עם סקופ יכול לחבר את הסקופ ליציאה של הטייפ במגבר ולראות שם את ההבדלים בין עוצמת הצדדים.
ניתן כנראה, לכותב שורות אלו אין ניסיון בדבר, לכוון בעזרת תוכנת אוסצילוסקופ במחשב. מי שמכיר יוכל בדרך זולה להגיע להישגים מקצועיים.

הקומבינה של חיבור הרמקול
חברה, עבר הרבה זמן מאז ששיחקתי בדברים האלו, והזיכרון שלי לא מי יודע מה... אז ניסיונות על אחריותכם, וכדאי לברר קודם בעוד מקור. בכל אופן כדאי לעשות את זה במערכת זולה (של הילדים) ולא במערכת הראשית שלנו.
אז ככה:
הפטפון עם תקליט מונו.
מחובר למגבר.
כבל אחד מהפלוס של צד ימין נוסע לרמקול ומתחבר אליו. כבל שני מהפלוס של צד שמאל נוסע לאותו רמקול ומתחבר אליו.
במצב אידאלי, שלא קיים, שומעים שקט. את האזימוט צריך לכוון כך שנישמע הכי החלש מהרמקולים. כאמור על אחריותכם.
כפי שהעלה ניר בשרשור שנדונו בו העניינים שכאן, ניתן ביתר קלות את השיטה הזו לבצע עם אזניות.
יש לחבר שקע של אזניות סטראו כאשר את הפלוסים של המגבר של שני הערוצים, מחברים לפלוסים של שקע אזניות מפורק. את המינוסים לא מחברים בכלל - לא של המגבר ולא של שקע האזניות . מחברים אזניות לשקע זה, ומאזינים לתקליט מונו. מכוונים עד ששומעים הכי חלש. בדיקה זו הרבה יותר בטוחה למגבר, ומכיוון שהאזניות צמודות לאוזן - גם הרבה יותר קלה לאבחון.

כיוון זה יכול להשפיע על הווטא. לאחר שנמצא את המצב האופטימלי לאזימוט, אפשר לכוון שוב את הווטא, להנמיך או להגביה את בסיס הזרוע. הדבר יכול להשפיע על גוון הצליל. כאן אפשר כבר לעבור לסטראו. נכוון לנקודה המוצאת חן באזננו.

אפשר לנסות לשחק גם במשקל. לא להגזים אבל תנודות מעטות לכאן או לשם יכולות לפגוע בטעמנו ביתר דיוק.

האזימוט וזווית ההטיה של הראש הם כיוונים יותר מוחלטים שאינם בדרך כלל עניינים של טעם. שאר הכיוונים יכולים להיות עניין של טעם. יש שיעדיפו כך ויש שכך..

עוד דבר בקשר לאיזון הסאונד.
ה"מחט" שחרטה את התקליט היא בחתך משולש. מה שנותן שהצד השמאלי הוא בו זמנית למצב הצד הימני. המחטים ששומעים בעזרתם הם בעלי חתכים שונים, למשל אובלי, מה שגורם לכך שלפעמים צד ימין יקדים או יאחר את צד שמאל. אחור מינימלי אבל בהחלט משפיע על הדיוק וכו'. זו עוד סיבה ששלמות לא מתאפשרת בכיוון. אבל אפשר להשתדל...

שלח תגובה

חזור אל “שאלות בנושאים טכניים”